מזרחי · דברים · פרק 3 · פסוק 23

ואתחנן אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם כו' ד"א זה אחד מעשר' לשונו' שנקרא' תפלה. ואלו הן שועה צעקה נאקה רנה בצור וקריאה נפול ופלול ופגיעה ותחינה שתי הלשונת הללו בספרי אבל בדברים רבה אמרו שתי הלשונות הללו בלשון אחד א"ר יותנן י' לשונות נקראת תפלה ואלו הן שועה צעקה כו' ומכלן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים אמר ר' יותנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראה שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים והשואלים מנח מצא חן בעיני יי' שלא היתה מתנת חנם כי אחריו צדי' תמי' היה בדורותיו הנה עעו בין חן לחנון כי חן בכל מקום קרוב מענין אהבה וחבה כי ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' ויתן יי' את חן העם ויתן חנו למצא חן בעיניך כלם מפורשים מענין אהבה וחבה ולא מענין מתנת חנם ולא כן פועל החנינה והחנון כי הם כולם מענין מתנת חנם כמו וחנותי את אשר אחון בהתחננו אלינו כי יחנן קולו ומחונן עניי' אשריו יוחן רשע בל למד צדק ואשר תחון יוחן כלם מפורשים מעניין מתנת חנם ולא מענין אהבה וחבה ואע"פ שקצת מפרשים סוברים שכלם מעניין אחד רש"י ז"ל לא יחשוב כן:

בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. בספרי ולא בא להודיענו דהאי בעת ההיא בעת כבו' סיחון ועוג קמיירי ולא בעת הגזר' דהא מילת' דפשיט' היא שהרי לעיל מיניה כתיב ואצו אתכ' בעת ההיא לאמר שפירושו בעת כבוש סיחון ועוג ואחריו ואת יהוש' צויתי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה יי' אלהיכם לשני המלכים וגומר שפירושו בעת כבוש סיחון ועוג ולא פי' רש"י כלום להיותם מבוארים וכיון דכתיב בתרי' ואתחנן אל יי בעת ההיא עכ"ל דאין זה אלא בעת כבוש סיחון ועוג מאחר שכלם נמשכים זה אחר זה אלא ה"ק הא דאצטריך קרא למכתב הכא בעת ההיא ולא הספיק לו עם בעת ההיא דלעיל מיניה אינו אלא כדי להודיע הסבה שהתחנ' בעת הכובש ולא בעת הגזרה ואמר שבעת שכבשתי ארץ סיחון ועוג שהיא חלק מנחלת ארץ ישראל דמיתי שכבר הותר הנדר ולפיכך האריך בלשונו ואמר דמיתי שכבר הות' הנדר ולא הספיק לו לומר בעת ההיא בעת כבוש סיחון ועוג:

לאמר זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי. אבל בספרי לא שנו אלא זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה שאין ת"ל לאמר מת"ל לאמר אמר לו הודיעני אם נופל אני בידם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני אם אתה גואלן אם לאו כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני אם אתה מרפ' אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו אף כאן אתה אומר בעת ההיא לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו וא"כ זה אחד מחמשה מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעש' שאלתי מיבעי ליה אבל בפסוק וידבר משה לפני יי' לאמר יפקוד יי אלהי הרוחות וגומר שנו בספרי רבי אליעזר אומר בארבעה מקומות בקש משה מלפני המקום והשיבו המקום על שאלותיו והביאם כלם והשמיט מהחמשה דלעיל המקום של וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה ולא ידעתי למה ולפי זה יהיה לאמר האמור כאן אחד מארבע מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו לא אחד מג' מקומות כמו שכתב רש"י ז"ל וצ"ע ומה שדרז"ל בלאמר הכתובים באלה הה' מקומות מה שלא דרשו בשאר המקומות הנה כבר כתבתי הטעם בפרשת פנחס בפסוק וידבר משה לפני יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות והארכתי שם מאד ע"ש: