מזרחי · דברים · פרק 3 · פסוק 24

אדני אלהים רחום בדין. אם כוונת הרב על השני שמות של א"לף דל"ת ויו"ד ה"א הכתובים יהיה פירושו שהשם השני שהוא יו"ד ה"א המורה על מדת הרחמים יבא על השם הראשון שהוא בא"לף ד"לת שהוא הדיין כדכתיב דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות עד שיהיה רחום בדין שפירושו רחום בדינו לא במדת הדין הקשה ואם כוונת הרב בעבור השם הנכתב והנקרא שהוא שם בן ד' הנכתב ושם אלהים הנקר' כן יהיה פירושו שהשם הנכתב המורה על מדת הרחמים יבא על השם הנקרא שהוא הדיין בכל מקום עד שיהיה רחום בדינו ולא במדת הדין הקשה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא השניח הרב כי השם הראשון כתוב בא"לף דל"ת והשם השני כתוב ביו"ד ה"א שכן אמרו כל מקום שנאמר יי' הוא מדת הרחמים אלהים זו מדת הדין. וזאת הטענה אינה אלא לפי מחשבותיו שחשב שהשם הראשון יאמר בו שהוא באחרון לא האחרון בראשון וחשב גם כן שכוונת הרב היתה על השני שמות הכתובים שהאחד מהם באל"ף דל"ת והשני בי"וד ה"א ולפי שתי המחשבות האלו טען ואמר שלא השגיח הרב לראות כתיבת' שהראשון כתוב באל"ף דל"ת והשני כתוב ביו"ד ה"א אבל חשב שהראשון ביו"ד ה"א והשני באל"ף דל"ת כקריאתם ולכן אמר רחום בדין אבל אילו היה משגיח בכתיבת' שהראשון בא"לף דל"ת והשני ביו"ד ה"א לא היה לו לומר אלא דין ברחום מפני שהשם הראשון יאמר שהוא באחרו' לא ההיפך ואין זה אמת במחילה מכבוד תורתו אלא ההיפך שהאחרון יאמר שהוא בראשון לא הראשון באחרון וכ"ש שאם נאמר שכונת הרב בזה היתה בשתי שמות הנכתב והנקרא בשם יו"ד ה"א הכתוב פה שנכתב ביו"ד ה"א ונקרא אלהים כמו שנאמרה ממה ששנו בספרי יי' כל מקום שנאמר יי' זו מדת רחמים שנאמר יי' אל רחום וכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם ואומר אלהים לא תקלל שאלו היה בעבור השני שמות הנכתבים איך לא שנו בספרי על השם הכתוב באל"ף דל"ת במה הוא מורה אם על מ"ה אם על מדת רחמים אבל אמרו בעבור שם אלהים זו מ"ה שזו ראיה גדולה שהשני שמות המורות על הדין והרחמים הם השם הנכתב והשם הנקרא שהם שם יו"ד ה"א הנכתב ושם אלהים הנקרא בו אבל שם אדני אינו רק התחלת דבור שפירושו רבוני כמו רבונו של עולם שאינו מכוון בו לא מדת הדין ולא מדת הרחמים וזהו שנראה גם כן מילמדנו שאמרו אמר לפניו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי שרבון העולמים הוא פירוש אדני באל"ף דל"ת ופירוש אי מתבעי לי בדין הב לי הוא פירוש שם אלהים הנקרא בשם יו"ד ה"א ופירוש ואי לא מיתבעי לי בדין רחם עלי הוא פי' שם יו"ד ה"א הכתוב והרמב"ן ז"ל הביאו לראיה לדבריו כי חשב שזה המאמר מורה ששם אדני באל"ף דל"ת מורה על הדין ושם יו"ד ה"א הבא אחריו מורה על הרחמים ואדרבה משם נראה שאין שם אדני מורה אלא על רבוני כמו שפירשתי ומה שאמרו אי מתבעי לי בדין הב לי הוא שם אלהים הנקרא על השם הכתיב ביו"ד ה"א ומה שאמרו ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי הוא שם יו"ד ה"א הנכתב לא שם אדני עם שם יו"ד ה"א כאשר חשב הוא:

אתה החלות להראות את עבדך פתח להיו' עומד ומתפלל כו'. בספרי דאם לא כן מהו אתה החלות אתה הראת את עבדך את גדלך מיבעי ליה:

את גדלך זו מדת טובך. שאתה מוחל וסולת כמו ועתה יגדל נא כח יי' שפירושו למחול ולסלוח לעוברי רצונו לא גודל עצמותו כמו גדול יי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר יי' אלהי גדלת מאד דמה ענין ספור גדולתו בעניין בקשתו להעביר על פשעו:

ואת ידך זו ימינך שהיא פשוטה לקבל שבים. שגם זו מענין בקשתו:

החזקה שאתה כובש ברחמים את מדת הדין. שגם זו מענין בקשתו לא כמו כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו דמה עניין זה לבקשתו:

אשר מי אל. וגומר אינך דומה למלך בשר ודם כו'. בספרי שזהו מענין בקשתו לא על שאין דומה לו כמו אין כמוך באלהים יי' ואין כמעשיך דמה ענין זה לבקשתו:

ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג כדכתיב ראה החילותי תת לפניך הראני מלחמת שלשים ואחד מלכים. תקן בזה גם לפי הפשט דבר דבור על בקשתו שאמר החלות בערך אל המלחמות שהיו עתידין ישראל לעשות עם כל שבע' אומות שמלחמות סיחון ועוג היתה תחלת כל המלחמות ההם ואמר שמאחר שהתחלת להראותני שתי המלחמות של סיחון ועוג שהן מהז' אומות הראני גם מלחמת השלשים ואחד מלכים הנשארים מהז' אומות: