מזרחי · ויקרא · פרק 2 · פסוק 1

סולת יהיה קרבנו האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סולת שהיא הראשונה שבמנחות ונקמצת כשהיא סלת כמו שמפורש בענין לפי שנאמרו כאן חמש מיני מנחות וכולן אפויות קודם קמיצה חוץ מזו לכך קרויה מנח' סלת שכן שנינו במנחות בפרק הרי עלי עשרון האומר הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה ר' יהודה אומר יביא מנחת הסלת שהיא המיוחד' שבמנחות תנא הואיל ופתח בה הכתוב תחלה פי' שהיא הראשונה שבמנחות וא"ת אי הכי האומר הרי עלי עולה סתם יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב תחלה אלמה תנן האומר הרי עלי עולה יביא כבש רבי אלעזר אומר תור או בן יונה ולא פליג ר' יהודה כבר תרצו זה בגמ' מאי שהיא המיוחדת שבמנחות דקאמר דלית ליה שם לווי פירו' שנקראת מנחה סתם ושאר המנחו' יש להם שם לווי מנחת מחבת מנחת מרחשת מנח' מאפ' והדר פריך בגמרא והא בבריתא תנא הואיל ופתח בה הכתוב תחלה ומשני ה"ק אי זו היא מנחה המיוחדת זו שפתח בה הכתוב תחלה ופריך פשיטא מנחת הסלת היא דהא בהדיא קתני יביא מנחת הסלת ומשני סימנא בעלמא פירוש שלא תטעה ותשכח אי זו היא מנחת סלת אמר ר' יהוד' יביא מנחת סלת וזה הסימן יהיה בידך זו שפתח בה הכתוב תחלה ומה שפי' הרב קרא דונפש כי תקריב קרבן מנחה ליי' סלת יהיה קרבנו כשיתנדב סתם שיאמר שיקריב קרבן מנחה ליי' אז סלת יהיה קרבנו שהיה המנחה הראשונה הוא בשום דאל"כ ה"ל למימר ונפש כי תקריב קרבן מנח' ליי' אם סולת יהיה קרבנו ואח"כ וכי תקרי' קרבן מנחה מאפה תנור ואח"כ ואם מנחה על המחבת ואח"כ ואם מנחת מרחשת כמו גבי קרבן עולה שאמר אדם כי יקריב מכם קרבן ליי' אם עולה קרבנו מן הבקר ואחר כך ואם מן הצאן קרבנו ואחר כך ואם מן העוף עולה קרבנו לא שיאמר דרך פסוק שכל מי שידור שיקריב קרבן מנח' ליי' שיהא קרבנו סלת וזהו הטעם שדרשו בפרש' יולדת דמדכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר דרך פסק ולא אמר אשה כי תזריע אם זכר תלד ואחר כך ואם נקבה תלד ש"מ דהכי קאמר שכשהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר ומה שכת' רש"י שהיא הראשונה שבמנחות אינו רוצה לומר לפי שהיא הראשונה שבמנחות דא"כ האומר הרי עלי עולה סתם יביא בן בקר כדלעיל אלא ה"ק מביא מנחת סלת ואי זו היא הנקראת מנחת סלת זו היא הראשונה שבמנחות לא משאר הד' מנחות שגם הם מסלת לפי שאינה קרויה מנחת סלת רק הראשונה שבמנחות ונתן טעם למה נקראת הראשונה מנח' סלת יותר משאר המנחות ואמר מפני שהיא נקמצ' כשהיא סולת וכל שאר המנחות הד' שהן מנחת חלות ומנחת רקיקין ומנחת מחבת ומנחת מרחשת כולן אינן נקמצות רק אח' אפייתן כדלקמן ואע"פ שאין הלכה כר' יהוד' אלא כחכמים שאמרו מביא מאיזה שירצ' אעפ"כ פי' המקרא הזה על דעתו להיותו קרוב לפשוטו של מקרא וכבר פירשנו פעמים רבות שהרב לא יכוין בפי' החמש אלא זה כמו שגלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן:

סלת אין סולת רק מן החטים שנ' סלת חטים. ובת"כ אמרו סלת מה סלת האמורה להלן במנחת המלואים הוא מן החטים אף כאן מן החטים:

ואין מנחה פחותה מעשרון שנאמר ועשרון סולת למנחה עשרון לכל מנחה. אבל במנחות בפרק שתי מדות מפיק ליה מקרא דלמנחה ולוג שמן דכתיב במצורע דהוה סגי למכתב ועשרון סלת אח' בלול בשמן מאי למנחה מכאן למתנדב מנחה סתם שלא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון דמנחת עשרון טעון לוג דכתי' עשרון בלול ולוג שמן למד על עשרון שטעון לוג שמן ומזה דקדק הרב לפרש מייתורא דלמנחה דכתיב בפרשת התמיד ועשירית האיפ' סלת למנחה עשרון לכל מנחה שלא יפחות מעשרון ונ"ל שצריך לגרוס ועשירי' האיפ' סלת למנחה במקום ועשרון סלת למנחה כי אין בשום מקום ועשרון סלת למנחה אבל לא ידעתי למה הניח הרב הפסוק של מצורע שדרשו ממנו בהדיא מכאן למתנדב מנחה סתם שלא יפחות מדב' הטעון לוג ומאי ניהו עשרון והביא הפסוק של פרשת תמיד שלא דרשו בו בשום מקום שאילו היו דורשים בו לא היו נדחקי' בגמ' לומר ואיד' תרתי שמעת מינה אלא הוה להו למימר ואידך מקרא דועשירית האיפה סלת למנחה נפקא ולפיכך הייתי רוצה לומר שהפסוק שהביא הרב ועשרון סלת למנחה הוא הפסוק של מצורע שדרשו בו רז"ל והרב קצר אותו בלשונו וכתב ועשרון סלת למנחה במקום ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנח' כדי שידביק מלת ועשרון עם מלת למנחה לדרוש ממנו עשרו' לכל מנח' אך קשה שרז"ל לא דרשו כן אלא מלמנחה ומלוג שמן שלא יפחו' שום מנחה מדבר הטעון לוג שמן ומאי ניהו עשרון:

ויצק עליה שמן על כלם ונתן עליה לבונה על מקצת' מניח קומץ לבונה עליה לצד אחד ומה ראית לומר כן שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט. בת"כ פי' כל עליה רבויא הוא כלומר על כולה ולא על מקצתה ולפיכך דרשו מרוביא דעליה קמא שיתן השמן על הסולת כולה ויבללנו עמה ומרבויא דעליה בתרא דהוה ליה רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט דרשו בו שמניח הלבונה על מקצתה ואינה טעונה על כולה שאין צריך לבללה אלא מניחה על הסלת במקום אחד ובשעת הקטרת הקומץ מלקטה משם ומקטירה עם הקומץ והא דקאמר מניח קומץ לבונה עליה מפיק לה מההוא דתניא בתורת כהנים ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה אינו יודע כמה הרי אני דן טעונה קמיצה וטעונה לבונה מה קמיצה מלא קומץ אף לבונה מלא קומץ:

דבר אחר שמן על כולה מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה כמו שנ' מסלת' ומשמנ' ולבונה על מקצתה שאינה לא נבללת עמה ולא נקמצת עמה שנא' על כל לבונתה שלאחר שקמץ מלקט את הלבונה כולה ומקטירה. פי' השמן שהיא נבלל עם הסלת כדכתיב סלת בלולה בשמן וגם נקמץ עמה כדכתיב וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה צריך שיתן אותו על כולה ולא על מקצתה אבל הלבונה שאינה לא נבללת עמה שהרי לא מצינו בשום מקו' שתהא הלבונה בלולה בסלת ולא נקמצת עמה כדכתיב וקמץ משום מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונת' דמשמע שאין הלבונה בכלל הקמוצה מה צריך שיתן אותה על כולה די שיתננה על מקצתה ולאחר הקמיצה מלקט אותה כולה ומקטירה כדכתיב על כל לבונתה כדאיתא בסוטה פרק היה מביא:

ויצק ונתן והביאה מלמד שיציקה ובלילה כשרין ביד הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה. בת"כ מה ששנו יציקה ובלילה כשרין בזר והכתוב לא הזכיר כאן אלא יציקה והשמיטו נתינת הלבונה וההבאה שהוזכרו בכתוב הוא מפני שהבלילה קודמת ליציקה כדתנן בפר' אלו מנחות הנקמצות כל המנחות הנעשות בכ"ש טעונות שלש מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתו ותניא כיצד הוא עושה נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ונותנ' פי' את הסלת ונותן עליה שמן ובוללה ולשה ואופה ופותתה ויוצק עליה שמן וקימץ ר' אומר חלות שנא' חלות בלולות בשמן כיצד הוא עושה נותן מתן שמן קודם לעשיית' ונותנה ולשה ואופ' ופותת' ונותן עליה שמן ובוללה וחוז' ונותן עליה שמן וקימץ פי' בתחלה נות' שמן בכלי ואח"כ נותן עליו הסלת ובולל הסולת בו ואח"כ לשה חלו' ואופה ופותתה ואח"כ נותן שמן ואח"כ נותן שמן אחר על הסלת כדי לקיי' מצות יציקה ואח"כ קומץ הרי לך בפירו' שהבלילה קודם ליציק' ושהבלילה לחו' והיציקה לחוד והכתו' מעיד על זה דכתי' במנח' מחב' סלת בלולה בשמן מצה תהי' פתו' אותה פתי' ויצקת עליה שמן ומאחר שהודיע הכתו' היציקה שהיא כשרה בזר כל שכן הבלילה הקודמת לה כן נתינת הלבונה והבאת המנחה לכהן נמי אין צריך להזכירן מפני שאמרו והביאה אל הכהן משמע דאיהו לאו כהן הוא כדאיתא בסוטה פר' היה מביא סדר מנחו' כיצד מביא מנח' מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל ונותנ' לתוך כלי שרת ומקדש בכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן הרי לך כפירוש שלא היציקה והבלילה בלבד כשרה בזר אלא אף נתינת הלבונה והבאתה אל הכהן ואף על פי ששנינו כל המנחות הנעשים בכלי טעונות שלשה מתנות שמן ומשמע דוקא הנעשים בכלי טעונות שלש מתנות אבל מנחת סלת שאינה נעשת בכלי אינה טעונה אלא היציקה המפורשת בה בלבד יש לומר דהאי הנעשו' בכלי דקאמר' אינו אלא למעט מנחת מאפה תנור בלבד שכך אמרו בגמרא בהדיא כל המנחות הנעשות בכלי למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי מנחת מאפה תנור ועוד אפילו את"ל דממעט נמי למנחת הסלת ה"מ למתן שמן בכלי שכן אינה צריכה כלי אבל מבלילה ויציקה לא ומה שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה אינו רוצה לומר שמצות כהונה מתחלת מהקמיצה שהרי גם ההגשה הקודמת לקמיצה כדכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח ואחר כך והרים הכהן את אזכרתה שהיא הקמיצה אינה אלא ע"י הכהן כדכתיב והקריבה אל הכהן והדר והגישה הרי שהכהן הוא מגישה אל המזבח לקרן מערבית דרומית ואחר כך קומץ אבל מה שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה כבר פי' הרמב"ן ז"ל מקמיצה זו אמורה בפסוק הזה ואילך מצות כהונה ולא בדברים האמורים כאן קודם הקמיצה שהרי בפרשה זו לא הזכיר אלא יציקה ונתינת לבונה והבאה אל הכהן וקמיצה ולא הוזכר' פה הגשה אל המזבח נמצא שכל האמורין כאן קודם קמיצה שהן יציקה ובלילה והבאה כלן כשרין בזר ונכון הוא: