מזרחי · ויקרא · פרק 1 · פסוק 17

ושסע אין שסו: אלא ביד וכן הוא בשמשון וישסעהו כשסע הגדי. בפ' קדשי קדשים ופרש"י וכן הוא אומר בשמשון דהתם מפרש בהדיא דביד הוא ולכן כתב כאן לשון שסוע לומר לך ביד ולא בסכין:

בכנפיו עם כנפיו אינו צריך למרוט כנפיו נוצתו בכנפיו נוצה ממש והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפי' נשרפי' ואין נפשו קצה עליו כו'. בויקרא רבה אבל בת"כ שנו בכנפיו להכשי' את העור ופי' רבי' הלל ורבי' ישעיה הראשון שהכנפיים אין בהם בשר אלא כולן עור ועצמו' ובא ללמדנו שאין העוף טעון הפשט ומשמע מדבריהם שאין פי' כנפיו נוצה ממש כדפרש"י אלא מלשון יפרוש כנפיו יקתהו שש כנפים לא' ולפי דבריהם יהיה המדרש של ת"כ חולק עם המדרש של ויקרא רבה ולא ידעתי מי הכריחם לומר כן ולמה לא יאמרו שהבריתא של ת"כ נמי' סובר' שפירוש כנפיו נוצה ממש והא דקתני להכשיר את העור פירוש מאחר שמקטיר את הכנפי' כמו שהן עם הנוצ' שלהן יחוייב מזה בהכרח שאינו מפשיט את העור שלהן ולא בא המקרא הזה אלא להכשיר את העור אך קשה אם פי' בכנפיו נוצה ממש מהיכן למדו לומר שהשסוע הוא בשקורעו מגבו בשלמ' אם פירו' בכנפיו הוא מלשון יפרו' כנפיו מצינן למדרש שישסענו בין שתי כנפיו דהיינו מגבו אלא אם פי' בכנפיו נוצה ממש מ"ל לומר שקורעין אותו מגבו ולא מלפניו וכבר הקשה הרמב"ן זה אבל מה שטען אין כנף בשום מקום נוצה אין הטענה הזאת על רש"י ז"ל כי אם על מדרש רבותינו ז"ל בויקרא על פסוק ושסע אותו בכנפיו ופירשו שם הטעם שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו כי התור ובן היונה הוא דבר קטן ואם ימרוט הנוצ' שעליו ישאר קטון מאד והוא גנאי לעני לפיכך אמר הכתוב שיקטירנו יחד עם עורו ועם כנפיו כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני: