מזרחי · שמות · פרק 25 · פסוק 5

מאדים צבועות היו אדום. לא אדומים מתחלת ברייתן דא"כ אדומים מיבעי ליה לא מאדמי' מבנין פעל הדגוש שמקבלו' הפעול' מן המאדם:

תחשים מין חיה ולא היתה אלא לשעה. בשבת פרק במה מדליקין ואע"פ שכתוב ביחזקאל ואנעלך תחש דמשמע שכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היתה החיה ההיא נמצאת והיו עושים ממנה מנעלים לא קשיא דשני מיני' תחש היו הא' טמא ותלא אילן שמו ומפני שיש לו גוני' רבי' כמו התחש נקרא בשמו וזה נמצא תמיד והא' טהור כדתני' לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ושמו תחש ואותו תחש לא היה אלא לפי שעה ובזה נתבטל טענת ראב"ע שטען ברמז ואמר תחשים מן חיה היתה ידועה בימים ההם כי כן כתיב ואנעלך תחש אי נמי כל אותן מ' שנה שהיו יש' במדבר לפי שעה קרי להו והכי משמע נמי. מלישנ' דתלמוד' דקאמר תחש שהי' בימי משה שפירושו כל זמן שמשה קיים ומהם היו עושין   מנעלים בימים ההם אבל מדברי ר' תנחומ' שאמ' משו' ר' נחמיא מעשה נסים היתה ולשעה נברא' ובשעה נגנזה קשיא הלכך מחוורתא כדשניין מעיקר':

ומאין היו להם במדבר. פי' ר' תנחומ' יעקב אבינו צפה ברוח הקדש כו': החכם ראב"ע ז"ל טען ואמר. ויש לתמוה למה נאמר אשר נמצא אתו לצרכו ואם אמרנו כן יש לתמוה למה הוציאו עצי שטים כי מה צורך יש להם ועוד הנה המצרים חושבים כי לזבוח הם הולכי' ואח"כ ישובו על כן השאילום ואיך יוציאו קרשים רבים אורך כ"א י' אמות כו' ומה היתה תשובה לשואליה' למה יוליכו עצי שטי' והם הולכים לזבוח דרך ג' ימים עד שהוצרך לבקש דרך אחרת. ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל על דברי רז"ל. כי מה שטען למה נאמר אשר נמצא אתו לצרכו והלא הם לא הוציאם לצרכם אלא במצות משה אינה טענה כי מי גלה לו שפי' אשר נמצא אתו לצרכו דילמ' כל אשר הוצי' מהם ונמצא אתו הוא דקאמר כי משה צוה' בדרך כללות שיוציאו ארזים ממצרים ויש מי שהוצי' ונמצא אתו ויש מי שלא הוציא ולא נמצא אתו וכן מה שטען עוד ואם אמרנו כן יש לתמוה למה הוציא עצי שטים כי מה צורך יש להם שפירושו אם אמרנו שהוציא' לצרכ' ולא נחוש מהטענה הראשונ' שטענו והלא הם לא הוציאו' לצרכ' אלא במצות משה מ"מ יש לתאוה מה צורך יש להם באותם הארזי' כבר נתבטל עם מה שאמרנו שאין פי' אשר נמצא אתו לצרכו וכן מה שטען עוד הנה המצרים חושבי' כי לזבוח הם הולכי' ואח"כ ישובו על כן השאילו' ואיך יוציאו קרשי' רבי' אורך כ"א מהם י' אמות כו' ומה היתה התשוב' לשואליה' למה יוליכו עצי שטים והם הולכים לזבוח דרך ג' ימים אינה טענה כלל מפני שיש להם להשיב שאנחנו צריכי' לבנות בית גדול ומזבחות רבות ליי' אלהינו להעלות בם זבחינו שהרי כבר אמרו לפרעה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו ליי' אלהינו וגם מקננו ילך עמנו לא תשא' פרסה כו' ואנחנו לא נדע מה נעבוד את יי' עד באנו שמה שלא נדע אי זה מין יבחר וכמה נקריב ממנו כי שמא נצטרך לכלם יחד וא"כ אחר שהיו מסופקים שמא יצטרכו לזבוח כל אותם האלפים והרבבו' של צאן ובקר וגם כל מקניהם בכללות איך לא יסתפקו שמא יצטרכו לבנות מזבחות רבות ובית נפלא כפי גודל העבוד' ההיא ולמה הוקש' לו הוצאת הקרשים ממצרים אשר הם צריכים להם לבית ולסוכות לחוג בם את חג יי' אלהיהם ולא הוקשה לו מה שכתוב בתורה ובני ישראל יוצאי' ביד רמה ופירש הוא עצמו ביד רמה ולא כדמות בורחים שהיו עמהם כל כלי מלחמה וההולכים דרך שלשת ימים וכ"ש עם רב כמוהו אינם צריכים לכלי מלחמה ומה היתה תשובה לשואליהם: