מזרחי · ויקרא · פרק 24 · פסוק 2

צו את בני ישראל זו פרשת מצות הנרות ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה וכן משמעו ועתה סופך לצוו' בני ישראל על כך. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון בעיני שאין הפרש' הזאת סמוכה לפרשת המנור' וכבר נאמר ויעל הנרות לפני יי' כאשר צוה יי' את משה והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשים כבר עכ"ד. ונראה לי שאין מכל זה טענה כלל כי מה שטען שאין הפרשה הזאת סמוכ' לפרשת המנור' אם כונתו בזה בעד פרש' ואתה תצוה איננה טענה כי אחר שהי' על סדר מלאכת המשכן הדבר שוה כאילו היא סמוכה לפרשת המנורה רק שהמתין להשלי' כל מלאכת המשכן על הסדר ואח"כ חזר להודיע צורך המנורה האמורה למעלה ואם כוונתו בזה בעד הפרשה הזאת לומר מה טעם להזכיר מצות הנרות פה שאינה סמוכה לפרשת המנורה הנה אחר זה כתוב פרשת אפיית לחם השנים ועריכתן על השלחן אע"פ שלא נזכרו פה לא המנורה ולא השלחן. ומה שטען עוד וכבר נאמר ויעל את הנרות לפני ה' כאשר צוה ה' את משה והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשי' כבר לא ידעתי מי הגיד לו שזאת הפרשה לא נאמרה קודם הקמת המשכן עד שיטעון זה כי הרב ז"ל לא בא לתקן רק הכפל הפרשה הזאת ואומר שאותה שבפרשת תצוה לא נאמרה אלא לפרש צורך המנורה וזאת הפרשה היא הצווי עליה אבל לא בא לפרש מתי נאמרה כי מאמרו בהקמת המשכן ויעל את הנרות לפני ה' כאשר צוה ה' את משה הנה משם מבואר שזאת הפרשה נאמרה קודם הקמת המשכן ואין צורך לפרש זה כי בתורה רבים כמוהו:

שמן זית זך ג' שמנים יוצאים מן הזית הראשון קרוי זך והן מפורשים במנחות ובת"כ. האחד מהם כותש הזיתים ונותנן לתוך הסל והשמן מתמצה מהם ויוצא בלא טחינה וטעינה וזהו השמן הראשון שהוא למנורה השני אחר שכותשן ונותנן לתוך הסל טוענן והשמן מתמצה ויוצא השלישי מוציאן מן הסל וטוחנן ואחר כך חוזר ונותנן לתוך הסל וטוענן והשמן מתמצה ויוצא וזה השני והשלישי פסולין למנורה וכשרין למנחות: