מזרחי · שמות · פרק 25 · פסוק 31

תיעשה המנורה מאליה לפי שהיה משה מתקש' בה אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה. וכך אמרו בתנחומא שנתקשה משה במעשה המנורה יתר מכל כלי המשכן עד שהראה לו הקב"ה באצבע שנאמר וזה מעשה המנורה מקשה זהב כלומר מה קשה היא לעשות שהרבה יגע בה משה עד שלא תעשה שכן הוא אומר מקשה תעשה המנורה כיון שנתקשה בה אמר ליה הקב"ה משה טול ככר זהב והשליכהו לאור והוציאו והיא מעצמה נעשת היא וכפתוריה ופרחייה גביעיה וקניה ממנה אתה היה מכה בפטיש ומעצמה נעישת לכך הוא אומר מקשה תיעש' המנורה ביו"ד ולא כתב תעשה שמעצמה היא נעשית כו' לפיכך כתיב בה כמראה אשר הראה יי' את משה כן עשה את המנורה מי עשה הקב"ה עשה אבל במנחות פר' הקומץ רבה אמרו תנא דבי ר' ישמעאל שלשה דברים היו קשי' למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה ור"ח ושרצים ותניא ר' יוסי בר' יהודה אומר ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים ורא' משה ועשה כמותן שנאמר וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר וכן כחב רש"י גבי וזה מעשה המנורה שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה ונראה שהן שתי אגדות חלוקות זו לזו אבל מצאתי בתנחומא אגדה אחרת שבה תתישבנ' שתי אגדות הללו ולא תהיינה חולקות זו לזו רבי לוי בר אמי אמר מנורה טהורה ירדה מן השמים שכשאמר לו הב"ה למשה ועשית מנורת זהב אמר לו כיצד נעשה אותה אמר לו מקשה תעשה המנורה אעפ"י כן נתקשה במעשה המנורה וירד ושכח מעשיה עלה ואמר רבינו של עולם שכחתי הראה לו שנית ועוד נתקשה בה אמר לו וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר עד שנטל מטבע של אש והראה לו עשייתה ואעפ"כ נתקשה עליה משה אמר לו הב"ה לך אל בצלאל והוא יעש' אותה ירד משה אצל בצלאל ומיד עשאה התחיל משה תמה ואמר כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשתי בעשייתה ואתה שלא ראית אותה עשית מדעתך שמא לשם היית כשהראה לי הקב"ה עשייתה עכ"ד. הרי לך שמתחלה נתקשה בה משה והראה אותה לו באצבע במטב' של אש כפי האגדה שבפ' הקומץ רבה אלא שכשחזר עוד ונתקשה בה אחר שהראה אותה לו באצבע במטבע של אש אז אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אל בצלאל והוא יעשה אותה וכשהלך משה אצל בצלאל מיד עשאה אי אפשר זה אלא בשנטל הככר והשליכו לאור והוציאו ונעשה המנורה כלה מאליה כפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה כפי האגדה האחרת דאל"כ איך ידע בצלאל לעשותה וכן נראה גם כן ממה שאמרו באגדה הראשונה של תנחומא שנתקשה בה עד שהראה לו הקב"ה בבאצבע כו' כיון שנתקשה בה אמר לו טול ככר כו' אך קשה שאם זה כפי האגד' שבתנחומא איך היה משה תמה ואמר כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשתי בעשייתה ואתה שלא ראית אותה עשית אותה מדעתך שמא לשם היית כשהראה לי הקב"ה עשיית' והלא באגדה האחרת אמרו שכיון שנתקשה משה אמר לו הקדוש ברוך הוא טול ככר זה והשליכהו לאור והוציאו והיא נעשת מעצמה שפירושו טול ככר זהב והוליכהו לבצלאל וישליכהו לאור ויוציאהו והמנורה נעשה מעצמה כדכתיב ויעש בצלאל את המנורה זהב טהור מקשה עשה את המנורה כו'. ואם כן איך היה משה תמה ואומר שמא לשם היית כשהראה לי הקב"ה עשייתה ושמא י"ל שמאמר והיא נעשת מעצמה הוא מה שאמר הב"ה בלבו אבל למשה לא גלה לו הסוד אלא סתם אמר לו טול ככר זהב והוליכהו לבצלאל שישליכהו לאור ושם תעשה וחשב משה שבצלאל יעשה אותה מדעהו ולפיכך היה תמה עליו:

ומנין שלהם כתוב בפרשה כמה כפתורים בולטים וכמה חלק בין כפתור לכפתו'. נ"ל שצריך לגרוס וכמ' חלק שבין כפתור לכפתור ופירושו כמה הם המקומות החלקים שבין כפתור לכפתור לא כמה תלק בין כפתור לכפתור שפירושו כמה שיטו' החלק שבין כפתור לכפתור כי זה אינו כתוב בפרשה ולא ידעתי למה לא כתב ג"כ בגביעים כמה הם המקומות שבין גביע לגביע: