מזרחי · דברים · פרק 14 · פסוק 8

ובנבלתם לא תגעו רביתי' פירשו ברגל שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל. כדתניא בת"כ ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל חייבין על מגע נבלות ת"ל אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו הכהנים אינן מיטמאין למתים אבל מיטמאין הם ישראל למתים ק"ו אם מיטמאין למתים החמורין לא יטמאו לנבלות הקלו' הא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו ברגל שכל ישראל מוזהרין להיות טהורין בכל רגל שאם היה טמא קודם הרגל יקבל הטהרה קודם הרגל ואם היה טהור קודם הרגל יזהר שלא יטמא ברגל מפני שהם נכוני' ליכנס במקדש ולאכול קדשים כמו שכת' הרמב' ז"ל בסוף הלכות טומאת אוכלין והא דתנן בפרק חומ' בקדש הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל ר' יהודה אומר יגמור וחכמים אומרים לא יגמור ופרש"י לא יגמו' אחר הרגל שאע"פ שברגל טהורין כל עמי הארץ למשמש בו לא שטהרתן טהרה אלא שברגל הכל חברים אבל לאחר הרגל מגען טמא למפרע כדתנן משעבר הרגל מעבירין על טהרת העזרה ופרש"י מעבירין את הכלים ממקומן להטבילן לטהר את העזר' מטומא עם הארץ שנגעו בהן ברגל שא"פ שעשאום חכמים חברים ברגל לא מפני שטהורין הן הלכך לאחר הרגל טמא למפרע אלמא ברגל מקילין בהן ובשאר ימות השנה מחמירין בהן ואלו גבי מגע נבלה החמיר הכתוב ברגל והקל בשאר ימות השנה י"ל דתרווייהו עקרן משום שמחת הרגל דגבי מגע נבלה הזהיר בהם הכתוב שלא ליגע בה ברגל כדי שיוכלו לאכול קדשים וליכנס במקדש לשמוח בשמחת הרגל ובשאר ימות השנה שאין בם אכילת קדשים הטמא והטהור יחדיו יאכלו וגבי עמי הארץ שאינן טמאין אלא מדבריהם הקלו בהם ברגל שימשמשו באוכלין ובמשקין יחד עם החברי' כדי שיוכלו כלם לאכול יחד מפני שמא' הרגל ובשאר ימות השנה שאין בם אכילת קדשים החמירו בהם: