מזרחי · ויקרא · פרק 15 · פסוק 12

וכלי חרס אשר יגע בו הזב יכול אפי' אם נגע בו מאחוריו כו'. כדאיתא בת"כ דתניא וכלי חרס אשר יגע בו הזב יכול אפי' אם נגע בו הזב מאחוריו יהא טמא ודין הוא ומה אם המת החמור אינו מטמא כלי חרס מאחוריו הזב הקל אינו דין שלא יטמא כלי חרס מאחוריו לא אם אמרת במת שאינו עושה משכב ומושב תאמר בזב שהוא עושה משכב ומושב הואיל והוא עושה משכב ומושב יטמא כלי חרס מאחוריו ת"ל כאשר יגע בו ולהלן אומר אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו ומאחר שלמדנו שאינו מטמא אותו אלא מאוירו מת"ל אשר יגע בו מגע שהיא ככולו הוי אומר זה הסטו והכי פירושא וכי דין הוא זה שיטמאנו הזב מאחוריו ומה אם המת החמור דמטמא באהל אינו מטמא כלי חרס מאחוריו דכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמי' פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל טליו טהור הוא שאינו מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו ובכלי חרס מיירי דכתיב וכל כלי פתוח אי זהו הכלי שטומאתו קודמת לפתחו אף על פי שלא נגע בו הוי אומר זה כלי חרס כדכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו תוכו אף על פי שלא נגע בו הזב הקל שאינו מטמא באהל אינו דין כו' לא אם אמרת במת שאינו מטמא כלי חרס מאחוריו דין הוא מאחר שאינו עושה משכב ומושב שאם היו תחתיו כלים הראויין להיות משכב ומושב ועל גבן אבן מוסמא והמת על גבי האבן אינו מטמא אותן כדאיתא בפר' תינוקת תאמר בזב כו' הואיל והוא עושה כו' יטמא הכלי חרס גם מאחוריו ת"ל בו מה בו האמור להלן מאוירו דאין בשול אלא מתוכו אף כאן מאוירו אף על פי שלא נגע בו דלא שייך הכא לומר אשר יגע בו בתוכו בגוף הכלי עצמו דאם כן אין הנגיעה אלא בו ולא באוירו ואין זה דומיא דבשול חטאת דהוי בו ובאוירו הילכך עכ"ל דאשר יגע בו באוירו הוא דקאמר אף על פי שלא נגע בו ומאחר שלמדנו מג"ש דבו בו שאינו מטמא אותו אלא מאוירו אע"פ שלא נגע בו מת"ל אשר יגע בו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה הסטו פי' שנתנדנד והוסט כולו מכח הזב שאין הסט למקצתו אלא בכולו והא דאפקיה קרא להסט בלשון מגע למימרא דהסטו דומיא דמגעו מה מגעו בידיו שהוא מאבראי אף הסטו מאבראי לאפוקי קומטו דזב דאי הוה קנה בקומטו והיסט בו את הטהור טהור מכיון שהסטו לא בא אלא מכח בית הסתרי' שלו דדומיא דמגעו שהוא בידו דהיינו מאבראי בעינן ולא מבית סתריו ולא מצינו בכל התורה כולה שיהא הטמא המסי' את הטהור טמא אף על פי שלא נגע בו ולא נשאו אלא בזב לבדו אבל בשאר כל הטומאות בעינן או משאו או מגעו: