מזרחי · ויקרא · פרק 25 · פסוק 33

ואשר יגאל מן הלוים ואם יקנה איש בית או עיר מהם. פי' הגאולה הזאת בלשון מכירה כדלקמיה ואמר אשר יקנה בית או עיר מהם כלשון הכתוב וערי הלוים בתי ערי אחזתם שנכללים גם השדות כדלעיל ולא שבא למעט פה השדות דא"כ יסתור מה שפי' לעיל גבי גאולת עולם ומה שכתיב אחר זה ושדה מגרש עריהם לא ימכר במכר גזבר קא מיירי כדלקמיה שאינה יוצאה לכהנים ביובל כמו בישראל אלא ישוב ללוי שמכרו והידיענו בזה שמשפט מכירת בית הלוי אינו כמשפט מכירתו של בית ישראל שמכירת בית הלוי אעפ"י שהוא בית עיר חומה אם לא גאל אותה עד היובל יוצא ביובל כאילו הוא שדה אחוזה ובית חומה של ישר' אינו כן שאם לא גאל אותו בתוך שנתו שוב אינו יכול לגאול אותו אלא הרי הוא חלוט לקונה אותו:

דבר אחר לפי שנ' גאולת עולם תהיה ללוים יכול לא דבר הכתו' אלא בלוקח ישראל שקנה בית בערי הלוים אבל לוי שקנ' מלוי יהי חלוט ת"ל ואשר יגאל מן הלוים אף הגואל מיד לוי גואל גאולת עולם. פי' ד"א ואשר יגאל לשון גאולה הוא במשמעו שהוא מענין פדיון ואדלעיל מיניה קאי דכתיב גאולת עולם תהיה ללוים שהוא כולל הבתים והשדות הנתונות להם באלפים אמה סביבות הערים ובא הכתוב הזה לומר שלא בישראל שקנה בתי ערי הלוים ושדותיהם בלבד קאמר גאולת עולם שיש ללוי לפדותו לעולם עד היובל מפני שהקפידה התורה בהם כדי שלא תיפקע נחלתם מהם מפני שבתי ערי הלוים היא אחזתם בתוך בני ישראל אבל בלוי שקנה בתי ערי הלוים ושדותיה' שהקונה והמוכר שניהם לוים ואין נחלת הלוים נפקעת מהלוים אם לא יפדה אותו תוך שנתו ה"א שמשפטם של בתי ערי חומה של אלו יהיה כמשפט בתי ערי חומה של ישראל שאם לא גאל עד תום שנת ממכרו שיהיו חלוטי' לקונה ולא יצאו ביובל קמ"ל ואשר יגאל מן הלוים לומר וכן אם יהיה הלוי הפודה פודה מן הלוי פודה גאולת עולם שקנה אותה ממנו דינו כלוי הפודה מישראל והא דכתיב בתרי' ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל לאו אגאולת עולם דלעיל מיניה קאי דמיירי בפדיון אלא מילתא באנפי נפשה היא לומר שאם לא גאל אותה עד היובל יוצא ביובל ואינו נחלט לקונ':

כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם לא היה להם נחל' שדות וכרמי' אלא ערים לשב' ומגרשיהם לפיכך הם להם במקום שדות ויש להם גאולה כשדות כדי שלא יופקע נחלתם מהם. הא דקאמר ויש להם גאולה כשדות ולא קאמר נמי ויוצאין ביובל כשדות לאו דוקא אלא הה"נ ויוצאין ביובל כשדות וחד מנייהו נקט אך קשה שזה הטעם של כי בתי ערי הלוים היא אחזתם ואין ראוי שיופקע נחלתם מהם לא שייך אלא כשהקונים מהם הם ישראלים אבל כשהקונים מהם הם לויים אין בזה הפקעת הנחלה מהם מאחר שהמוכרים והקונים לויים ואם כן בשלמא לפי הפירוש הראשון שפי' ואשר יגאל גאולה זו לשון מכירה היא שפי' דאיכ' למימר דקרא דגאולת עולם תהיה ללוים בקונים ישראלים קמיירי אבל כשהקונים לוים דינם כבתי ערי חומה של ישראל שאם לא גאלו תוך שנתם הם נחלטי' לקונים ואינן יוצאים ביובל אלא לפי השנים שפי' ואשר יגאל מן הלוים כשהקונים ג"כ לוים שאף הם דינם כדין הקונים הישראלים מאי כי בתי ערי הלוי' היא אחזתם דקאמר הא לא שייך האי טעמא כשהקונים לוים. ושמא י"ל שמפני שרוב הקוני' מן הלויה הם ישראלים שהם הרבים נתנה התורה הטעם בעבורם ולא חששה למיעוטא דלוים הקונים: