מזרחי · במדבר · פרק 13 · פסוק 22

ויבא עד חברון כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבו' שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם. בסוטה פרק אלו נאמרים אמרו ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מיבעי ליה אמר ר' אבהו מלמד שפירש כלב מחברת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלי' שיהושע כבר בקש מרע"ה עליו רחמי' והצילו שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע אמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים ואף על פי שמצינו בכמה מקומות שיבא לשון יחיד על רבי' כמו נלכדה הקריות לא תמעד אשוריו והמצדות נתפשה וקבל היהודי' כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ועוד מאן לימא לן דלא דרשו בכלם ומה שאמרו שאותו שפי' מחברת המרגלים והלך לו בחברון הוא כלב הוציאו זה ממאמ' ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וכתי' ויתנו לכלב את חברון:

שבע שנים נבנתה אפשר שבנה את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול אלא שהית' מבונה בכל טוב על אחת מז' בצוען ובא להודיעך שבחה של א"י כו'. בסוטה פרק אלו נאמרי' ובשלהי כתובו' ופרש"י ז"ל מבונה לשון פרי מלשון ואבנה גם אנכי ממנה טרשי סלעים פי' יבשים שאין עושין פירות כארץ לחה:

כי היו בצוען שריו. ומלאכיו חנם יגיעו של מלך ישראל ששלחם אל פרעה לעזור לו אל מלך אשור אלמא פרעה בצוען הוה יתיב ושם הולכי' לבקשו וא"ת היכ' קאמר דחברון מקום טרשים הואי הא כתיב ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי ליי' בחברון ואמר רב טוביה ואיתימא רבה בר רב חנן שהלך להביא כבשי' מחברון דאמרי אלים ממואב וכבשי' מחברון אלמא חברון מקום מרעה הואי כבר הקשו זה בגמ' ותרצו איידי דקלישא ארעא עבדא רעיא ושמין קנינייהו ופרש"י עפר שעל הטרשי' דק וקלוש ומועט הוא ומתוך כך לא היו חורשין וזורעין אותה תבואה למאכל אדם ועבד' רעיא מצמחת עשבי' לרעות הצאן ושמן קנינייהו המקנה שלהם הם שמני' שם שכן דרך הצאן משביח בארץ יבשה וטרשין יותר מארץ ליחה ולפי דעתי שמלת שני' במקום הזה פירושו כמו שני' כאילו אמר וחברון מבונה מכל טוב שבע כפלים מצוען מצרים ותמהני על רש"י ז"ל מדוע נדחק לפרש מלת מבונה מל' ואבנה ולא נדחק לפרש מלת שני' מל' שונים כי הפירוש שדרשו רז"ל במקרא הזה כמו שחייב לפרש נבנת' מל' אבנה שהיא לשון פרי ולא מל' בנין כן חייב לפרש מלת שנים מל' שונים כמו ועם שונים אל תתערב ולא מל' שנים ממש כמשמעו. ושמא י"ל שזהו שרמז רש"י ז"ל בלשונו באמרו והיתה חברון טובה הימנה ז' חלקי' שהוציא מלת שנים ממשמעה וכתב ז' חלקי' במקום ז' שנים אבל בפי' התלמוד לא פי' רק מלת מבונה מל' ואבנה לשון פרי ואלו בפי' שנים לא פי' כלום לא במסכת סוטה ולא במסכת כתובות והאגדא הזאת צ"ל שהיא חולקת עם האגדא של והכנעני אז בארץ שבחלקו של שם נפלה שהביאה רש"י ז"ל בפרשת לך לך ושם הארכתי על זה ע"ש: