מזרחי · בראשית · פרק 18 · פסוק 22

ממקום שאברהם לוום שם. לא מאהל אברהם שהיו שם בתחלה כפי' ויקומו משם האנשים:

אלא תקון סופרים הוא זה שהפכוהו לכתוב כן. בב"ר א"ר סימון תקון סופרים הוא זה שהשכינה היתה ממתנת לאברהם ונר' לי שכך פירושו שבשעה שראה אברהם אבינו את המלאכים וחשב שהם אורחים בקש מהשם שימתין לו עד שיכניס את האורחים והיה ממתין לו וכשפנו ממקום שלוום והלכו לסדום עדיין הי' ממתין לו והיה ראוי לומר וה' עודנו עומד לא ואברהם עודנו עומד אלא תקון סופרים הוא זה שאין זה דרך כבוד כלפי מעלה לומר וה' עודנו עומד וגו' וסדר המקראות כן הוא ואברהם הולך עמם לשלחם ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני ה' וה' אמר המכסה אני מאברהם ויאמר אליו זעקת סדום עד ואם לא אדעה ויגש אברהם ויאמר וגו' אבל מדברי רש"י משמע שהתקון של סופרים לא היה אלא מפני שהשכינה בא' אל אברהם ולא הוא אל השכינ' ולכן היה לו לכתוב וה' עודנו עומד וגו' ולא הבינותי זה דמה הפרש יש בין אם הלך אברהם אצל השכינ' או אם השכינה באה אליו הגע עצמך שהיה כותב ויבא השם אל אברהם ויקם אברהם ויעמד לפני ה' ואח"כ היה כותב ואברהם עודנו עומד לפני ה' לא היה אז כמשמעו ופי' תקון סופרי' בכל מקום אין הכונה בו חלילה שהוסיפו על מה שכתוב בתורה או ששינו ממה שכתוב בתורה אלא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובי' ההם שעקר הכונה לא היתה כמו שנר' ממ"ש בספר אלא צד כונה אחר' ולא היה לו לכתוב כן אלא כן אלא שכנה הכתוב ולא קראום תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כנוים לשון הרשב"א אבל רש"י הוסיף ואמר תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רבותינו לכתוב כן ובפסוק ואל ארא' ברעתי הארכתי בו וע"ש: