מזרחי · במדבר · פרק 19 · פסוק 15

וכל כלי פתוח בכלי חרס הכתוב מדבר שאינו מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור טמא הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור י"מ דה"ק בכלי חרס הכתו' מדבר שהרי הכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו והכא נמי כתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא שפירושו אם אין מגופת צמידתו פתולה יפה עליו בחבור טמא הוא ודייקינן מינה הא אם יש צמיד פתול עליו טהור שאינו מקבל טומאה מגבו ופי' משובש הוא מכמ' טעמי' חדא דלא אשכחן בשו' דוכת' שהכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו אלא מהכא ועוד האי לפיכך אם אין מגופת צמידתו וכו' מיבעי ליה ועוד דבהדיא אמרו בפרקא קמא דחולין ויהא כלי חרס מטמא מגבו מקל וחומר ומה כל הכלים שאינם מטמאי' מאוירן מטמאין מגבן כלי חרס שמטמא מאוירו אינו דין שיטמא מגבו אמר קרא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו אי זהו כלי שטומאתו קודמ' לפתחו הוי אומר זה כלי חרס וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור ופרש"י ומה כלי שטף שאין מטמאין מאוירן בלא נגיע' כדיליף לקמיה מוכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו תוכו של זה ולא תוכו של אחר מטמאין מגבן בנגיעה כדכתיב וכל אשר יפול עליו וגומ' עליו משמע דנגע ולא שנא גבו ולא שנא אוירו וכל כלי פתוח מדקפיד אפתיחה ש"מ בכלי חרס קאי דאי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו באי זה כלים הרגילה תורה את הטומאה להשכיל למהר לבא דרך פתחו הוי אומר זה כלי חרס דכתיב בגויה בדוכתא אחריתי אל תוכו הא יש צמיד פתיל עליו שמצומדת מגופתו עליו לפיו יפה פתיל מגופה טהור ואע"פי שהוא באהל המת אלמא לא נטמא מגבו הרי לך בפי' שלא למדנו שבכלי חרס הכתו' מדבר אלא ממלת פתוח דכתיב ביה דמדקפיד קרא אפתיחה ש"מ דבכלי חרס קאי דאי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומ' זה כלי חרס ולא ממה שאינו מטמא מגבו כמו שפירשו המפרשי' הללו אלא הכי פירושא וכל כלי פתוח בכלי חרס הכתוב מדבר ולא רצא להביא הראיה עליו אלא סמך על מה שהוסכם בגמרא שבכלי חרס הכתוב מדבר וכתיב אחר זה שאינו מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו פי' להודיענו שאינו מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו אחר כך אמר לפיכך אם אין מגופ' צמידתו פתולה עליו יפה בחבור טמא הוא הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור פי' ומפני שאינו מטמ' מגבו אלא מתוכו לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור טמא הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור מפני שאינו מקבל טומאה מגבו ומעתה מה ששואלים העולם מה בא להשמיענו בדוקיא זו דקאמר הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור וכי עד השתא לא שמענו זה והלא כל התורה כולה אינה אלא כללות שמכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן אתה שומע לאו אינה צריכה לפני' שהרי הדוקיא הזאת לקוחה מתוך הגמרא כדלעיל ששם הוכרחו לדוקיא זו מפני שעל ידה למדנו שהכלי חרס אינו מטמא מגבו שהרי כל עצמם לא היתה אלא להביא ראיה מן התורה שהכלי חרס אינו מטמא מגבו כדי לבטל הקל וחומר שדנו ממנו שיהיה מקבל טומאה מגבו וכשלא מצאו בפירוש בתור' שהכלי חרס הסתום אינו מקבל טומאה מגבו והוא טהור הראויה ממה שכתוב וכל כלי פתוח טמא ודייקו ממנו הא סתום טהור וחייבו מזה שאינו מקבל טומאה מגבו:

פתיל לשון מחובר בלשון ערבי וכן נפתולי אלהים נפתלתי נתחברתי וגבי נפתולי אלהים נפתלתי. פי' שמנחם בן סרוק הוא שפירש נפתולי אלהים נפתלתי מלשון חבור אבל אני מפרשו לשון עקש ופתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים למקום אבל בחולין פיר' גבי הא יש צמיד פתיל עליו טהור שמצומדת מגופתו עליו לפיו יפה פתיל מגופה ושני המאמרים הללו הם חלוקים בפירוש פתיל בהכרת שכאן פירוש פתיל לשון מחובר ושם פי' פתיל מגופה אבל פירוש צמיד יחוייב לומר שממה שפירש פתיל מחובר יתכן לפרש צמיד מגופה ויהיה פי' אשר אין צמיד פתיל עליו שאין מגופתו מחוברת לפיו יפה וממה שאמר פתיל מגופה יחוייב לפרש צמיד לשון חבור ויהיה פי' אשר אין צמיד פתיל עליו שאינו מחובר מגופתו לפיו יפה ויהיו המאמרים הללו חלוקים גם בפי' צמיד או יתכן שבפי' צמיד שני המאמרים מורים שהוא מלשון חבור מגזרת הנצמדים לבעל פעור רק שהמאמר שפירוש פתיל מחובר יחוייב לפרש שצמיד מורה על המגופה וקורא המגופה צמיד להיות' מחוברת תמיד עם פי הכלי וזהו שכתוב כאן אם אין מגופת צמודתו פתולה עליו כלומר שאין המגופה שהיא צמידתו הנצמדת בו תמיד מחוברת עליו בפיו יפה והמאמר שפי' פתיל מגופה יחייב לפרש שצמיד כמשמעו מלשון ממש ופי' אשר אין צמיד פתיל עליו שאינה מחוברת מגופתו לפיו יפה: