מזרחי · שמות · פרק 25 · פסוק 7

שתים הוצרכו שם לצורך האפוד בואתה תצוה וכאילו אמר שתי אבני שוהם. אבל אין מאמר אבני שהם כלל של האפוד ועל חשן שהן שלשה השתים של שהם והאחר של חשן:

מלואים על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומ' ונותנין כאבן שם למלאות הגומא קרויין אבני מלואים: הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון בעיני כלל שיקרא אותם עתה אבני מלואים על שם שעתיד עוד לצוו' למלא בהם הגומא שיעשה להם ועוד כי גם אבני השהם היו מוסבו' משבצות זהב ולא קרא אותם מלואים ועוד שכבר אמרו רבותינו בגמרא אבנים הללו אין מפרישים עליהם באיזמל שנאמר במלואותם ואם היה פי' במלואותם שימלאו האבנים את הגומו' לא היה ראיה מכאן שלא לחרוץ בהו השמות באיזמל כלל ועוד כי מושב האבנים שאמר הרב שהוא עשוי כמין גומא איננו כן אבל הוא כדברי אנקלוס שתרגם מרמצן והוא שעשוי מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השבי' שיאחזו את האבן ומלשון חכמים ומפקי לה ברמצא דפרזלא כגון דבצעא ברמצא דפרזלא וכן יעשו גם היום בכל אבן יקרה בטבעות כדי שתהיה נראת מכל צד ולא ישמן יופיה והדרה בתוך הגומא תדע לך שהוא כן שהרי שתי שרשרות זהב התחובות בשתי טבעות שבחשן תקועות במשבצות שבכתכו' האפוד ואם המשבצות בתים הם למושב אבנים היאך יתקעו בהם שרשרות ומה ישמשו בם גומות שבהן: ונראה לי שאין מכל אלה טענה על דברי הרב שאם מפני שאין ראוי לקרותם עתה אבני מלואים על שם העתיד עוד לצוות למלא בהם הגומא שיעשו להם אינה טענה כלל כי מצינו ועשית את הקרשים בה"א הידיעה מאותן שצוה יעקב שנקראו קרשים על שם שעתיד לצות שיעשו קרשים ועוד שפירו' אבני מלאים אבנים למלואים וכמו שיאמר שמן למאור ובשמים לשמן המשחה שמן בעבור המאור אשר אני עתיד לצוו' להעלות נר תמיד ובשמים בעבור שמן המשחה אשר אני עתיד לצוות למשוח בו כלי המשכן והמשכן לקדשו אף כאן אבנים בעבור המלואים אשר אני עתיד לצוות לעשות חשן למלאת בו מלוא' אבן ארבעה טורים אבן ולא שקרא את האבנים עתה אבני מלואים על שם שעתיד עוד לצוות למלא בהם הגומא שיעשו להם עם היות שגם אם היו נקראים עת' אבני מלואים על שם סופם אינה טענה כי כמוהו רבים. ומה שטען עוד כי גם אבני השה' היו מוסבות משבצות זהב ולא קרא אותם מלואים אינה טענה כי הדבר פעם יקראו בשמם ופע' יקראו בשם תכליתם ולהיו' שתכלית הי"ב אבני החשן היה בעבו' למלא בם המשבצות אשר בד' הטורים הקבועים בו נקראו כלם בשם כולל לכולם והוא שם המלואים כדי לקצר שאילו היה קורא אותם בשמם היה צריך להאריך ולומר אבני שהם ואודם ופטדה וברקת ונופך ספיר ויהלם ולשם שבו ואחלמה ותרשי' וישפה ואולם השתי אבני שהם הקבועי' באפוד שיכלול שניה' שם אחד והו' שם השהם קראם שוהם בשמם ולא בשם מלואים. ומה שטען עוד שכבר אמרו רבותי' בגמרא אבנים הללו אין מפרישין עליהן באיזמל שנאמר במלואת' ואם היה פי' במלואו' שימלאו האבנים את הגומות לא היה ראיה מכאן שלא לחרוץ בהן השמות באיזמל כלל אינה טענה כי רבותי' שדרשו זה לא דרשוהו אלא מיתור דקרא שאחר שאמר ומלאת בו מלואת אבן ד' טורי' אבן ופי' אבני כל הד' טורי' מה הם חזר ואמר משובצי' זהב במלואת' ודרשו רבותי' שאין פי' במלואות' מלשון מלוי' שכב' אמר ומלא' בו מלוא' אבן אלא מלשון שלמי' כמו איל המלואים שפירושה איל השלמים כי זבח שלמים היה ומלואים ושלמים אחים הם וכן הממלאים למני ממסך כמו משלימים הממסך ובמלא' ימי טהרה וכמוהו רבי' ולפיכך דרשו מכאן שאין מפרישין עליה באיזמל כדי שלא יהו חסרים והתורה אמרה במלואותם שלמים ולא חסרים גם מה שטען עוד כי עניין מושב האבנים שאמר הרב שהוא עשוי כמין גומא איננו כן אבל הוא כדברי אנקלוס שתרגם מרמצן והוא שעשוי מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן מלשון חכמים ומפקי לה ברמצא דפרזלא כגון דבזעא ברמצא דפרזלא וכן יעשו גם היו' בכל אבן יקרה בטבעי' כדי שתהי' נרא' מכל צד ולא יטמי' יפיה והדרה בתוך הגומא אינה טענה מפני שפירו שמרמצן אין פירושו כאשר חשב שהוא מושב מלמטה ויוצאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן מפני שזה הפי' אינו נופל כלל על מלת ושבצת הכתנת שש רק פירושו מעניין מסמר כי פירוש ברמצא דפזלא דפ' הבונה הוא במסמר של ברזל כדפרש"י שם ופי' ושבצת הכתנת שם שתרגומו המתרגם ותמרץ כתונא דבוצא הוא שתשים על הכתנת חתיכו' חתיכות של שש מסומרות וזהו שפרש"י עשה משבצות משבצות וכלם של שש ופי' מוסבות משבצות זהב שתרגומו המתרגם משקען מרמצן בדהב הוא שיהיו סביב האבנים חתיכות של זהב מסימרות עד שיהיו האבנים משוקעי' בתוכם שנמצא כאלו היו שם גומות של זהב במדת האבנים והאבנים מושמים בתוכם וממלאים אותן ופירוש משקען הוא טעם המלה לא פירושה כי המתרגום שומר הטעמים לא המלות ופירוש משובצי' זהב יהיו במלאותם שתרגומו המתרגם מרמצין בדהב הוא שיהיו האבנים מסומרי' בחתיכות זהב סביבם וזהו שרש"י בפסוק יהיו הטורים במלואות' מוקפין משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבו וזהו לשון במלואותם כשעור מלוי עוביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יתר. ומה שטען עוד אם המשבצות בתים הם למושב אבנים היאך יתקעו בהם שרשרו' ומה ישמשו שם הגומות שבהן אינה טענה כי הנה הכתנת תשבץ שהיתה עשויה משבצות משבצות אם יהיו המשבצות מושב שמוציאין ממנו מזלג שלש השנים מה ישמשו אלה המזלגות בכתנת ואם ישיב שלא ישמשו שם לדבר מן הדברים רק לנוי בלבד ישיב גם הרב כן כי כן כתב בפי' וכתנת תשבץ עשויה משבצות משבצו' לנוי והמשבצות הן כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגלוות ובכתנת אין צורך לזה מכל מקום עשאוה משבצות משבצות לנוי:

לאפד ולחשון השהם לאפוד ואבני מלואים לחושן. שאף על פי שהיה שהם גם בחשן כיון שמלת מלואים כוללת כל אבני החושן הנה גם השהם הנתון שם בכלל ואם כן לא אמר אבני שהם רק בעבור אותם שבאפוד ולכן יש לתמוה על החכם ראב"ע ושל הרמב"ן ז"ל שהסכים לדבריו על מה שכתב אבני שהם כוללת כל האפוד ואחד מהחושן: