מזרחי · ויקרא · פרק 13 · פסוק 55

לא הפך הנגע את עינו לא כהה ממראיתו. לא שלא העז ממראיתו מפני שהמתחייב מזה הוא הא אם העז טהור או מוסגר ואין האמת כן שהרי זה יותר קשה מלא הפך עינו ואם בלא הפך טמא כ"ש כשהעז לפיכך פי' לא הפך לא כהה ממראיתו דהשת' דייקינן מינה הא אם כהה טהור או מוסגר אך קשה ממה שכתב לעיל גבי והנה כהה הנגע שהוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו טמא ואילו אם העז ממראיתו טהור כדקתני בברייתא ואם כן ה"נ נימא לא הפך הנגע את עינו אלא עמד במראיתו טמא הא אם הפך הנגע את עינו בין להעזה בין לכהייה טהור או מוסגר מאחר שהעומד במראיתו קשה מן המעיז ממראיתו ועוד שאין מלת הפך ולא הפך נופלת על ההעזה ועל הכהייה אלא על ההפיכה ממראה למראה כגון שהיה ירקרק והפך לאדמדם וכיוצא בו אבל ההעזה והכהייה שתיהן ממראה אחד הן רק שנהפך הנגע ממראה חלש למראה חזק ממנו כגון מלבן כסיד ללבן כשלג או ממראה חזק למראה חלש ממנו כגון מלבן כשלג ללבן כסיד וזה עמד בעיניו קרינן ביה כיון ששני המראו' יחד מכלל ד' מראו' נגעים הם אבל אם יצא מכלל הד' מראות ונהיה מראהו יותר חלש מקרי' ביצה אז בשם כהה הוא נקרא ולא בשם הפך והנה ראינו כמה מפרשים שפירשו הברייתא של לא הפך והפך כגון רבי' הלל מרומניאה ורבי' אברה' זוטרא מתיווץ ורבינו ישעיה הראשון ז"ל וכולם פירשו שנהפך ממראה אחד למראה אחרת כגון מאדמדם לירקרק וההפך לא בההעזה וכהייה כמו שכתב רש"י ז"ל וצ"ע:

והנגע לא פשה שמענו שאם לא הפך ולא פשה טמא ואין צריך לומר לא הפך ופשה הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו. אבל בת"כ שנינו והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא הא אם לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה אינו יודע מה יעשה לו ואלו בלא הפך ופשה לא דבר כלום אלא שרש"י ז"ל סובר שזה ודאי טמא הוא במכ"ש מפני שפשה יותר קשה מלא פשה ואם בלא פשה טמא ק"ו בפשה ולפיכך לא הוצרכה הברייתא להזכירו אבל בהפך ולא עשה הברייתא מסופקת בו ומפני שלא נמצא בשום מקום ואם הפך יותר קשה מלא הפך אם לא ולפיכך אמרו הפך ולא פשה איני יודע מה אעשה לו דשמא לא הפך קשה מהפך רבי יהודה סבר דוקא אם עמד בעינו הראשון ולא הפך אז הוא טמא וטעון שריפה. אבל אם נהפך ממראה למראה כגון מירקרק לאדמדם או ההפך נגע חדש הוא וטעון הסגר כבתחלה וחכמים סברי דינו כעומד בעינו הראשון דכיון שלא נהפך למראה טהור אלא למרא' טמא כגון מירקרק לאדמדם או ההפך ששניהם מראות טומא' הן לא הפך קרינן ביה ואיזה יקרא הפך כשנהפך למראה שאינו מטמא לו אבל זה שנהפך למראה שהוא מיטמא לו לא הפך קרינן ביה וטעון שריפה וזהו ששנינו בת"כ אליבא דחכמים הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא דמשמע מיניה הא הפך ולא פשה לא הוי טמא כשהפך ממין דמיטמא לו למין דלא מיטמא לו וה"ק והנה לא הפך ממין דמיטמא לו למין דלא מיטמא לו דאף על גב דהוה ירקרק והפך אדמדם או ההפך אכתי לא הפך קרינן ביה דהא לא הפך ממין דמיטמא לו במידי דלא מיטמא לו אבל אי הפך במידי דלא מיטמא לו לא הוי טמא:

בקרחתו או בגבחתו כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה. פי' בקרחתו משמע שנקרח מן המוכין שעליו בעודו חדש ועכשו הוא ישן ובגבחתו משמע כשהוא חדש שהמוכין גבוהין עליו כאלו אמר בגבחתו דחי"ת וה"א מתחלפין זהו מה שפירשו קצת מפרשים אבל רש"י ז"ל פירש מפני שהקרחת הוא באחורי הראש קרא השחקים שהם באחרית הזמן קרחת ומפני שהגבחת היא במוקדם הראש כדכתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא קרא החדשים שהם בקדימת הזמן גבחת: