מזרחי · ויקרא · פרק 14 · פסוק 10

וכבשה אחת לחטאת. כי הכבש האחד כבר פי' הכתוב אחר זה שהוא אשם אבל בכבש האחר ובכבשה לא פי' כלום רק סתם ואמר הא' לחטאת והא' לעולה ולפי שבפרשת ויקרא פי' הכתוב שהעולה אינה באה אלא מן הזכרים הוכרח רש"י ז"ל לפרש שהחטאת היא הכבשה:

שלשה עשרונים לנסכי שלשה כבשים הללו. שלא תאמר כיון שאין מביאין נסכי העם החטאת ואשם כדתנן במנחות בפרק שתי מדות כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם ומפיק לה בגררא מקרא דלפלא נדר או בנדבה בא בנדר ובנדבה טעון נסכים שאינו בא בנדר ונדבה אינו טעון נסכים אם כן הני שלשה עשרונים דהכא במנחה הבאה בפני עצמה קמיירי ולא במנחת נסכים דא"כ לא היה צריך אלא עשרון אחד לכבש העולה לכך הוצרך לומר שהן לנסכי שלשה כבשים הללו שאף על פי שכל שאר החטאות והאשמות אין טעונין נסכים חטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים כדתני' בתורת כהנים ומייתי לה בפ' שתי מדות ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר פירוש במנחת נסכים שכל אחד מג' כבשים הללו שהן שני כבשים וכבשה טעון עשרון אחד שזהו שיעור הכבש הכתוב בפרשת נסכים או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה למד שאינה אלא במנחה הבאה עם הזבח ופרש"י דמאת העולה ואת המנחה משמע מנחה הבאה עולה פי' דומיא דעולה שהיא כולה כליל וזו היא מנחת נסכים דאלו מנחה הבאה בפני עצמה אינה כולה כליל אלא נקמצת ושיריה נאכלין לכהנים וא"ת עדיין הדבר צריך באור לא שמעינן דכולהו שלשה עשרונים למנחת נסכים היו דאי מהכא ה"א מאי את העולה ואת המנחה חד עשרון דבהדי עולה אבל אינך ב' עשרוני' לאו בהדי חטאת ואשם קאתי דהא כולהו חטאות ואשמות דעלמ' לא בעו מנחת נסכים אלא מנחה בפני עצמה הן ולא מנחת נסכים אי נמי כלהו שלשה עשרונות מנחת נסכים דכבש דעולה הן ואע"פ ששעורו בכל מקום אינו אלא עשרון א' כאן הכפיל אותו הכתוב ג' כפלים כמו שהכפיל אותו הכתוב בכבש הבא עם העומר שני כפלים כדכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה ליי' ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן ותנן הכבש הבא עם העומר אע"פ שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולין כבר תרצו זה בת"כ ומייתי לה בפרק שתי מדות כשהוא אומר תעשה על העולה זו עולת המצורע לזבח להביא את חטאתו או לזבח להביא את אשמו פירוש כשהוא אומר בפ' שלח לך תעשה על העולה דברישא דקרא כתי' והקריב המקריב קרבנו ליי' מנחה סלת עשרון בלול ברביעי' ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד ודרשו רז"ל תעשה על העולה זאת עולת מצורע לזבח להביא את חטאתו או לזבח להביא את אשמו שמעינן מיהא דכולהו ג' עשרוני' מנחת נסכי' הוו עשרון לכל אחד ואחד רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ואם דל הוא כו' ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון מה מצינו בעני שמביא בהמה אחת מביא עשרון אחד אף עשיר שמביא שלש בהמות יביא שלשה עשרונים הא מה אני מקיים ג' עשרוני' סלת מנחה בלולה בשמן לבהמה פירוש למנחה הבאה עם הבהמה שהיא מנחת נסכים עשרון לכל אחד ואחד:

ולוג אחד שמן להזות ז' וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות. פי' אין זה הלוג מן השמן של נסכי' שהיה בולל בו את הסלת שאותו השמן רביעית ההין הוא שהן שלשה לוגין לכל עשרון כדפרש"י בפרשת תצוה בפסוק רובע ההין וכדאיתא בפרק התכלת ובפ' שתי מדות ומה שכתו' כאן סתם סלת בלולה בשמן הוא השיעור האמור שם רביעית ההין לעשרון אבל זה הלוג הוא יתר מאותו השמן כדי להזות בו שבע וליתן על תנוך אזנו ומתן בהונו' אך קשה איך היה עולה על הדעת לומר שהלוג הזה הוא מן השמן שהיה בולל בו את הסלת והלא כבר פירש קודם זה בלולה בשמן ואחר כך אמר ולוג אחד שמן משמע שזה הלוג אינו מכלל השמן הבלול לפיכך היותר נכון שנאמר שרש"י רצה לתת טעם על הלוג הזה למה לא נזכר בשום אחד מנסכי הבהמות ואמר כדי להזות ממנו שבע ובדין היה שיהיה זה השמן ג' לוגין מה מצינו בעני שהיא מביא עשרון אחד מביא לוג אחד אף עשיר שהוא מביא שלשה עשרונים יביא שלשה לוגין אלא שעליך אמר קרא ולוג אחד שמן כך שנינו בת"כ: