מזרחי · ויקרא · פרק 14 · פסוק 11

לפני יי' בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כפורים. פי' שער ניקנור היה במזרח העזרה וכי קאי ביה איניש ופניו למערב חזי פתח ההיכל והינו לפני יי' והא דדרשו רז"ל בהגשה לפני יי' זה מערבו של מזבח התם בההוא דכשר למיעל בעזרה קמיירי אבל הכא מצורע מחוסר כפורים הוא שעדיין לא הביא כפרתו ומחוסר כפורים שנכנס למחנ' שכינה חייב כרת כדתנן בפ"ק דכלים וא"ת והלא המצורע בתוך חלל שער ניקנור היה עומד ומשם היה מכניס ידו ורגלו לבהונות וראשו לתנוך אזנו דאם לא כן אין שם לפני יי' וכן שנינו בפרק בתרא דנגעים הכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו ידו ונתן על בהן ידו רגלו ונתן על בהן רגלו וחלל השער מכלל העזרה הוא כדאמרינן מהאסקופה ולפני' כלפנים מהאסקופה ולחוץ כלחוץ וכן בפ' כיצד צולין אמרו מן האגף ולפנים ואם כן אין הפרש בין העזרה עצמה ובין חלל שער ניקנור כלום והאיך היה יכול מצורע לעמוד שם י"ל שמפני שא"א למצורע לעמוד חוץ משער ניקנור ויכניס ראשו וידו ורגלו לחלל השער משום דבעינן לפני יי' וליכא לפיכך לא נתקדש חלל שער ניקנור כדי שיוכל המצורע שהוא מחוסר כפורים לעמוד שם ולהכניס ראשו וידו ורגלו בתוך העזרה דהוי לפני יי' כדאמרינן בפרק כיצד צולין אמר רב שמואל בר רב יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים מפני שהמצורעים מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואמר רב שמואל בר רב יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ניקנור מפני שהמצורעין עומדין שם ומכניסין ידיהן ורגליהן לבהונות וא"ת והלא בריש פרק כל הפסולין ששחטו אמר עולא אמר ריש לקיש טמא שהכניס ידו לפנים לוקה דאמר קרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מקיש ביאה לנגיעה מה נגיעה במקצת אף ביאה במקצת וכיון שהכניס ידו בלבד לוקה והיאך עומד המצורע בחלל שער ניקנור ומכניס ידו בעזרה יש לומר גזרת הכתוב היא שיוכל להכניס המצורע ידו בתוך העזרה ויזו עליו משום דלא סגי בלאו הכי שאם לא יכניס אבריו לפנים היאך יזה עליהם הדם והלא חלל השער של ניקנור לא נתקדש והיה השמן והדם נפסלין ביוצא משום הכי שרא ליה רחמנא להכניס אבריו בפנים ולהזות עליהם כך פירוש רבינו ישעיה הראשון והביא ראיה מההיא דרב הושעיא דאותביה לעולא ממצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח וראה קרי בו ביום וטבל ואמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ורבי יוחנן אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית יי' נוכח החצר החדשה מאי חצר חדשה שחדשו בו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה לבהונות אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא אמר ליה שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו פירוש כמו שהותר ביאה במקצת אצל צרעתו דהוי מחוסר כפורים הותרה נמי אצל קרויו דהוי טבול יום ושזה וזה אם נכנס לפנים בכרת הם שכך הוא מחוסר כפורים כמו טבול יום: