מזרחי · ויקרא · פרק 14 · פסוק 3

אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו. כדתניא בת"כ ומייתי לה בפסחי' בפרק אלו דברים בדד ישב שלא יהו טמאים אחרים יושבים עמו ופרש"י כגון זבין וטמאי מתים למדנו ששלוחו של מצורע חמור מכולם ומאחר ששלוחן של אלו חוץ משתי מחנות נמצא ששלוחו של מצורע חוץ מג' מחנות וליכא למימר דהא שלא ישבו טמאים אחרים עמו לקולא הוא דקאמר שהמצורע ישב במחנה לוייה ולא האחרים דהא איכא טמא מת שנכנס במחנה לוייה שהרי אפי' מת עצמו נכנס בו כדנפקא לן מקרא דויקח משה את עצמות יוסף עמו כל שכן טמא מת ואם כן עכ"ל דקרא דבדד ישב שלא ישבו טמאים אחרים עמו לחומרא הוא דקאמר שהמצורע חמור מהם ששלוחן של אלו חוץ לב' מחנות ושלוחו של מצורע חוץ לג' מחנות אבל שלוחו של זב חוץ מב' מחנות כבר למדוהו רז"ל בפסחים בפרק אלו דברים מקרא דולא יטמאו את מחניהם מחנם לא נאמר אלא מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דהאי קרא ע"כ בזבין וטמאי מתים קמיירי דאלו במצורע כבר למדנו מבדד ישב ונהי דאיכא למימר כיון דלאויה דמצורע מהכ' נפקא אורחיה הוא דכתב מחניהם משום מצורעי' וזבים מכל מקום כיון דתרתי מחנות כתיבי וישלחו מן המחנה מחוץ למחנה תשלחום הנך ודאי משום זבין וטמאי מתים כתיבי דהא מחנה דמצורעים לעשה מבדד ישב נפקא הלכך לא יטמאו את מחניהם אהני מחנות דלעיל קאי לאורויי דמחנהו של זה לאו כמחנהו של זה אלמא שלוחו זה של חוץ למחנה אחת ושלוחו של זה חוץ לשתי מחנות ומסתמא טמא מת חוץ למחנה אחת שנכנס למחנה לוייה דהא מת עצמו נכנס בו כל שכן טמא מת ונמצא שזב שלוחו לשתי מחנות: