מזרחי · שמות · פרק 34 · פסוק 21

בחריש ובקציר למה זכר חריש וקציר יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ללמדך שמוסיפין מחול על קדש כו'. בפרק קמא דר"ה לדברי ר' עקיבא ופי' רש"י שלא יחרוש שדה לבן בערב שביעית חרישה שיועיל לשביעית והוא מה ששנינו עד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית עד הפסח וקציר של שביעית היא תבואה שהביא' שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית דאי אשבת דסמיך ליה קאי מאי בחריש ובקציר תשבות וכי הני לחודייהו הוא דאסירי שאר מלאכות לא וקרא דועניתם את נפשותיכם דדרשינן מינה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה והולך מבע"י מכאן שמוסיפין מחול על קדש אינו אלא אליבא דר' ישמעאל אבל ר' עקיבא מוקי לה לכדתני חייא בר רב מדפתי דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושות' בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי כדאיתא התם אבל ליכא למימר משום דמקרא דמבחריש ובקציר תשבות לא משתמעי שבתות וי"ט וי"ה דא"כ הא דבעי הגמרא ורבי עקיבא האי ועניתם את נפשותיכם מאי עביד ליה ומשני ההוא מבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדפתי הוה ליה לשנויי ההוא לאיתויי שבתות וי"ט וי"ה בחיוב תוספת הוא דאתא דאלו מקרא דבחריש ובקציר לא משתמע אלא לתוספת שביעית אלא עכ"ל דלר' עקיבא כולהו ילפי משביעית וא"ת אי הכי למאן דיליף תוספת מקרא דוענית' לשתוק קרא מתשבתו שבתכם ולילף שבתות וימי' טובים מיום הכפורים יש לומר דאע"פ כן כתבו להו בהדיא שכמה דברים יש בתורה שאפילו אם לא היו נכתבים היינו יכולים ללמדם באחד מן המדות שהתורה נדרשת בהן וכבר אמרו בהדיא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

ואין צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'. וא"ת נימא אצטריך קרא דבחריש לאשמעינן דלקי עלה בשביעית ולאפוקי ממ"ד בריש מ"ק דחורש בשביעית לא לקי דמכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימרה דאהני תולדות הוא דמחייב אתולדה אחרינא לא מיחייב ואע"ג דבקרא דבחריש לא כתיב אלא עשה גרידא מ"מ כיון דכתביה רחמנא גבי הדדי עם הקציר ואמר בחריש ובקציר תשבות כי היכי דקציר בלאו כדכתיב את ספיח קצירך לא תקצור הכי נמי חריש בלאו יש לומר דעיקר דיוקא דתוספת שביעית מקציר הוא מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ואח"כ כתיב את ספיח קצירך לא תקצור אלמא קרא דבקציר תשבות לא אצטריך ודרשינן ליה לתוספות וכיון דחריש וקציר כתיבי גבי הדדי ההיא דרשא דקציר הויא נמי לחריש כך כתבו התוספות ומדקציר לתוספ' חריש נמי לתוספ' חד לכניסתו וחד ליציאתו:

יצא קציר העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת. פירוש מה חריש אין לך של מצוה ואפי' לחרוש לצורך לדעת עומר ושתי הלחם אני אוסרו לך בשבת אף קציר שאני אוסר לך של רשות הוא ולא של מצוה שאפילו מצא קציר מצוה לקצור ויש לך ללמד מכאן שדוחה את השבת והיינו על דעת ר' ישמעאל דדריש קרא דועניתם לתוספת ודרש' דחייא בר רב מדפתי לית ליה ומ"ה דריש קרא דבחריש ובקציר להקיש קציר לחריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה אבל ר' עקיבא דס"ל דקרא דועניתם לדרשא דחייא בר רב מדפתי הוא ולא לתוספת דריש קרא דבחריש ובקציר תשבות לתוספ' ולא להקיש קציר לחריש לומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא חובה דאיהו ס"ל כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת וקסבר נקצר שלא כמצותו כשר כרבי וא"ת כיון דמקרא דמקץ ז' שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות שבפרשת וילך משמע דבשנה ראשונה של שמטה קמיירי ולמה נקראת שנת השמטה שעדיין שמטה נוהגת בה כגון בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית וכדפרש"י שם אם כן לרבי עקיבא דדריש קרא דבחריש ובקציר תשבות לתוספת מחול על הקדש למה לי תיפוק לי מקרא דמקץ שבע שנים דמוסיפין מחול על קדש כבר תרצו התוספות בזה דאי מקרא דמקץ ז' שנים ה"א דהא דנוהג מנהג שביעית בשמינית היינו לאסור פירות שביעית בשמינית בסחורה ולחייבן בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור ולעדור לצורך אותה תבואה של שביעית שהוא דבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי אצטריך קרא דבחריש ובקציר תשבות לאסור אף החריש והקציר דלצורך פירות שביעית אע"פ שהן תלוין בעבודת הארץ אך קשה אי הכי לרבי ישמעאל דנפקא ליה אסור התוספות מקרא דועניתם למה לי תיפוק ליה מקרא דמקץ שבע שנים ולר' עקיבא נמי לכתוב קרא דבחריש ובקציר תשבות ולשתוק מקרא דמקץ ז' שנים שנת השמטה וצ"ע: