מזרחי · שמות · פרק 19 · פסוק 15

שהוסיף משה יום אחד מדעתו. כדברי רבי יוסי בשבת פרק ר' עקיבא שהשם אמר לו והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד השם ומשה הוסיף יום אחד מדעתו ואמר לישראל היו נכונים לשלשת ימים דהיינו לסוף ג' ימים וביום הרביעי ירד השם והסכים השם על ידו ולא ירדה שכינה עד צפרא דשבתא שהוא יום רביעי ליום הפרישה שהרי אליבא דכ"ע ברביעי לחדש עבוד פרישה ולא פליגי אלא בקביעא דירחא וא"כ לרבי יוסי דס"ל בחד בשבא איקבע ירחא הוה ליה יום ד' בשבת יום הפרישה ורביעי לפריש' יומא דשבתא וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר כו' דמשמע דביום השלישי ליום הפריש' ירדה שכינה שלישי לימים ולילו עמו קאמר כדפרש"י שם והא דקאמרו בגמ' הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרוש היום ומחר היום כמח' מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו וליל' דהאידנא נפק ליה שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא אין זו דרשא גמורה אלא משמע דהיום היום ממש דאי לאו הכי אין זה מדעתו כדפירשו התוספות:

ולשלשת ימים כמו ליום השלישי. דאינו מחויב שיהיה לסוף ג' ימים דאם לא כן אמאי לא פריך הגמרא לרבנן מהאי קרא כי היכי דפריך לרבי יוסי מקרא דהיום ומחר ומקרא דוהיו נכונים ליום השלישי והראיה על זה ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים ושם כתוב ויאמר אליהם ביום השלישי וכתוב בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך ושם כתוב ויהי ביום הג' וום הלדת את פרעה:

כל ג' ימי הללו. למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא בסוף הזמן הזה קאמר שהקפידה התורה על טהרת הנשים שאם תשמשנה תוך ג' ימים שמא תפלוטנה הזרע לאחר טבילתן ותחזורנה להטמאת דאכתי לא מסרחא שכבת זרע וראוי לקלוט ולהיות ממנה ולד וקרינן ביה שכבת זרע הראוי להזריע ואעפ"י שבאותה שעה עדיין לא נתנה תורה מ"מ הקפידה על דבר שעתיד להיות טומאה אחר מתן תורה אבל אם תפלוטנה לאחר שלשת ימים לתשמישן כבר הסריח הזרע ואינו ראוי להזריע והוא טהור מלטמא והא דלא הקפידה על זבין ומצורעין ובועלי נדות משום הא דתניא בפ' מי שמתו והודעת' לבניך ולבני בניך וכתיב יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב מה להלן באימה ובירא' ברתת ובזיע כו' מכאן אמרו זבין ומצורעין ובועלי נדות מותרין לקרוא בתורה ובנביאים ולשנות במשנה ובגמרא בהלכות ובאגדות ובעלי קריין אסורין משום דבעל קרי אינו באימה וביראה דמחמת קלות ראש הוא בא כדכתבו התוספות: