מזרחי · דברים · פרק 1 · פסוק 4

סיחון אשר יושב בחשבון אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה כו'. בספרי דאל"כ למה הוצרך לכתוב מקומותיהן היה לו לומר את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן כמו שמזכירם בכל מקום:

עשתרות הוא לשון צוקין וקושי כמו עשתרות קרנים. שמלת קרנים מורה על התוקף כמו שם אצמיח קרן לדוד ויחוייב שיהיה פירוש עשתרות קרנים חוזק הקרנים אע"פ שהעשתרות הכתו' פה אין בו זכר קרנים קצר הכתוב בו מפני שזהו בעצמו עשתרות קרנים הכתוב בפרשת לך לך שהרי שם כתוב ויכו את הרפאים בעשתרות קרנים ועוג נמלט מהם כדכתיב רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים א"כ עשתרות דהכא היא עשתרות קרנים אלא שהכתוב קצר פה מפני שסמך על הכתוב שם וכך אמרו בספרי בעשתרות שהיה קשה כעשתרות מכלל דעשתרות לשון חוזק וקושי הוא ואין זה אלא ממלת קרנים דכתיב ביה בפרשת לך לך שמורה על התוקף וזהו שהוסיף רש"י בלשונו על לשון ספרי ואמר כמו עשתרות קרנים ואלו בספרי לא אמרו אלא שהיה קשה כעשתרות וזהו שהוצרך לומר אחר זה מיד ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים להורות בזה שאע"פ שאין כתוב בו אלא עשתרות הרי הוא כאילו כתוב בו קרנים ולפיכך פירשתי שעשתרו' לשון צוקין וקושי כמו עשתרו' קרנים כי שניהם אחד הם ומפני שקושי המדינה ותוקפה אינו אלא מפני שהיא עומדת בהר צוק וגבוה כעזאזל שנקרא עז להיו' קשה וצוק וגבוה כדאיתא בת"כ חוייב מזה שיהיה פירוש עשתרות קרנים מלשון צוקין וקושי. אבל הרמב"ן ז"ל כתב ולא ידעתי מאי זה מקום הוציא שיהיה עשתרות לשון צוקין וסלעין ונראה שהיה סובר שרש"י ז"ל מלשון עשתרות לחודיה הוא דמפיק לה מפני שבנסחא שבידו לא היה כתוב בו רק עשתרות לשון צוקין וקושי אבל בנוסחא שבידינו כתוב לשון צוקין וקושי כמו עשתרות קרנים ומן התימה ממנו איך לא השגיח במה שכתב רש"י אחר זה ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים כו' דמאי נפקא מינה אם הוא עשתרות קרנים או אחר:

באדרעי שם המלכות. בספרי דאם לא כן ובאדרעי מיבעי ליה:

באר את התורה בע' לשון פירשה להם. כי פירוש באר באר היטב והיטב בצרוף עם החשבון הקודמי עולה ע':