מזרחי · ויקרא · פרק 7 · פסוק 12

ארבעה מיני לחם חלות ורקיקין ורבוכה וכתיב על חלות לחם חמץ. כבר פירשתים בפרשה תצוה באר היטב:

וכל מין ומין עשר חלות כן מפורש במנחות. מדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי' ואמרינן בפרק התודה נאמר כאן תרומה ליי' ונאמר בתרומת מעשר תרומה ליי' מה להלן א' מעשרה אף כאן אחד מעשרה למדנו שכל מין ומין מהחלות והרקיקין והרבוכים והחמץ דכתיבי במנחת תודה שכלן באין עשר עשר שאם היו פחות מעשר או יתר מעשר א"א שיהא עשירית כל מין אלא פרוס והתורה אמרה אחד מכל קרבן שפירושו אחד שלם מכל מין שלא יטול פרוס כדתניא בפרק התודה וא"ת אדגמרינן מתרומת מעשר לגמור מתרומת מדין דכתיב ביה והרמות מכס ליי' וכתיב בתריה ונתת לאלעזר הכהן תרומת יי' מה להלן אחד מת"ק אף כאן אחד מת"ק כבר הקשו זה בגמרא ותרצו דנין תרומה הנוהגת לדורות מתרומה הנוהגת לדורות ואל תוכיח תרומת מדין שאינה נוהגת לדורות והדר פריך ולילף מתרומת חלה שהיא נוהגת לדורות מה להלן בכל דהוא שהרי אין לה שיעור מן התורה דבתרומת גורן כתיב בה שהתרומה אין לה שיעור ואם לשיעור רז"ל הוא אחד מכ"ד אף כאן כן ומשני תנא דבי רבי ישמעאל דנין דבר שנאמר בו ממנו תרומה ליי' מדבר שנאמר בו ממנו תרומה ליי' לאפוקי תרומת חלה שלא נאמר בה ממנו תרומה ליי':

ושיעורן חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות עשרים עשרון. כדתנן בריש פ' התודה התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות האיפה שלשה סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה וממצה שלשה מינים חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין פירוש השש מדבריות שהיו בימי משה הן חמש ירושלמיות שהוסיפו על המדות שתות ונהיו השש חמש ואותן השש סאין מדבריות הן שתי איפות שהאיפה שלש סאין והן עשרים עשרון שכל איפה עשרה עשרונות העשרה עשרונות לעשר חלות של חמץ והעשרה עשרונות לג' מינים של מצה שנמצא שבכל מין ומין של מצה היו שלשה עשרונות ושליש ומאחר שכל מין ומין של מצה היה עשר חלות ומין החמץ היה עשר חלות יחוייב שהיה שיעור כל חלה וחלה של מצה שליש העשרון וכל חלה וחלה של חמץ עשרו' שלם וראיית' על כל זה הוא מלחם לחם ג"ש נאמר כאן לחם ונאמר בשתי הלחם של עצרת לחם מה להלן כל לחם הוא עשרון אחד אף כאן כל לחם של חמץ הוא עשרון אחד ולמדנו מזה שבעשר חלות של חמץ היו עשר' עשרונות ומדכתיב על חלות לחם חמץ אחר הג' מינים של מצה דמשמע כנגד חמץ הבא מצה מה חמץ עשרה עשרונות אף מצה עשרה עשרונות למדנו ששלשה מינים של מצה היו גם כן עשרה עשרונות נמצאו עשרים עשרונות לחלות תודה העשרה עשרונות לחמץ והעשרה עשרונות למצה שהן ב' איפות וא"ת אדגמרי לחם לחם ג"ש משתי הלחם לגמור לחם לחם גזירה שוה מלחם הפנים מה להלן כל לחם ולחם שני עשרונות אף כאן כל לחם ולחם שני עשרונות כבר תרצו בברייתא על זה שאין ת"ל תביאו ומה ת"ל תביאו תביאו ממקום אחר כזה מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה פי' תביאו דכתיב גבי שתי הלחם יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיב והקרבתם מנחה חדשה וסגי למכתב ממושבותיכם מת"ל תביאו ללמד שכל באות שאתה מביא כגון זה חמץ עם הזבח יהיו כזה עשרון לחלה וא"ת אימא כל הבאות שאתה מביא כגון זה חמץ עם הזבח יהיו כזה שתי עשרונות ותו לא כבר תרצו על זה ברייתא ת"ל תהיינה דבשתי הלחם כתיב סלת תהיינה בשתי יודי"ן ויו"ד יתירא רבויא הוא למדרש מיניה דלהוו י' עשרונות ומסתברא דהאי יו"ד דמרבינן מיניה עשרה עשרונות אתביאו דמרבינן מיניה ללחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם קאי לא מצי למכתב יו"ד לרבויא דלהוו עשר עשרונות דהא שני עשרונים כתיב ואם אינו ענין לשתי הלחם תנהו ענין לחמץ שבתודה וליכא למימר דהאי יו"ד יתירא לרבוי עשרה קפיזי הוא פירוש מדות קטנות ולא י' עשרונות דקרא בעשרונות קמיירי דהא עשרונות כתיבי ביה ומסתברא דיו"ד יתירא דמרבינן מיניה עשרה לאו קפיזי נינהו אלא עשרונות ואי קשיא הא דאמרי' על חלות לחם חמץ כנגד חמץ הבא מצה מה חמץ עשרה עשרונות אף מצה עשרה עשרונות היכי מצי למילף מיניה הא ק"ל בזבחים בפרק אי זהו מקומן בכל התורה כולה למדין למד מן הלמד חוץ מן הקדשים וא"כ הכא דגמר חמץ של תודה משתי הלחם מה להלן עשרון לכל לחם אף כאן עשרון לכל לחם שהם עשרה עשרונות לעשר חלות של חמץ היאך חוזר ומלמד למצה כבר הקשו זה בגמרא ותרצו המנו ודבר אחר הוא ולא הוי הקש כלומר הך ילפותא דעשרה עשרונות אינה באה כולה משתי הלחם אלא מקצתה ממה שכתוב בה ומקצתה משתי הלחם דהא בדידיה כתיבי עשר חלות כדילפינן לעיל מקרא דוהקריב ממנו אחד מכל קרבן ומשתי הלחם לא גמר אלא דכל לחם מחלות חמץ דתודה היא עשרון אחד ומחבור מה שכתוב בה שהן י' חלות עם מה שלמדו מג"ש שכל חלה וחלה היא עשרון אחד למדנו שהחמץ הוא עשרה עשרונות הלכך לאו הקש גמור הוא ויכול לחזור וללמד למצה שהן עשרה עשרונות כמו של חמץ אבל אי לא הוו כתיבי לגמרי בתודה עשר חלות והוו כתיבי בשתי הלחם עשר עשרונות והוה ילפינן משתי הלחם לחם לחם ג"ש מה להלן עשר עשרונות אף כאן עשר עשרונות ההוא הוי הקש גמור ואינו חוזר ומלמד:

מורבכת לחם חלוט ברותחין כל צרכו. בת"כ ואע"פ שהמורבכת היא אפויה אפיות הרבה שאחר חליטתה ברותחין אופה בתנור וחוזר ומטגנה כמו שפירש רש"י לעיל במנחת חביתין זהו מפני שכתוב בה אחר הרביכה תופיני ופירושו תאפה אפיות הרבה אבל פי' מלת מורבכת אינה אלא חלוטה ברותחין ואף על פי שאינו כתוב כאן תופיני כמו שכתב במנחת חביתין אלא מורבכת בלבד מ"מ ממנחת חביתין למדנו שהרביכה בכל מקום היא שאחר חליטתה ברותחים אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מעשה הקרבנות כיצד הוא הלחם שמביא עם התודה לוקח עשרי' עשרון סלת ועושה מהם עשרה עשרונים חמץ ועשרה עשרונים רצה העשרה של חמץ עושה אותן עשר חלות והעשרה של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות עשר מכל מין עשר חלות מאפה תנור ועשר חלות רקיקין ועשר חלות מורבכת וכיצד הוא המורבכת חלוטה ברותחין ואחר כך אופה אותה מעט ואחר כך קולה אותה בשמן על האילפס וכיוצא בו כדרך שקולין הסופגנין וזהו הרבוך האמור בכל מקום: