מזרחי · ויקרא · פרק 1 · פסוק 15

והקריבו אפילו פרידה אחת. כדתניא בת"כ ומייתי לה בזבחי' פרק קדשי קדשים והקריבו מת"ל לפי שנאמר והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו יכול המתנדב עוף לא יפחו' משתי פרידות ת"ל והקריבו אפילו פרידה אחת והכי פירושו כיון דכתיב ברישא דהך פרשתא שהיא עולת נדבה והקרי' מן התורים או מן בני היונה שני תורים או שני בני יונה יכול אם רצה להביא פרידה אחת תור אחד או בן יונה אחד לא יהא רשאי דומיא דקיני חובה שאינם באים פחות משתי תורים או משני בני יונה ת"ל והקריבו דהוה ליה למכת' והקריב הכהן אל המזבח ומלק מאי והקריבו ללמד שאם רצה להביא פרידה אחת הרשות בידו:

הכהן ומלק שלא תהא המליקה בכלי אלא בעצמו של כהן קוצץ בצפרניו כו'. כדתנ' בת"כ ומייתי לה בזבחים פר' קדשי קדשים אמר רבי עקיבא וכי עלה על לב שהזר מקריב על גבי המזבח אם כן למה נאמר הכהן ומלק ללמד שלא תהא המליקה בכלי אלא בעצמו של כהן דהיינו בצפרניו ואי לאו קרא ה"א אין מליקה אלא בסכין מק"ו ומה שחיטה שלא קבע לה כהן קבע לה סכין דכתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו והתם עולה הואי מליקה שקבע לה כהן שהרי אי אפשר שיהא זר מקריב על גבי המזבח אינו דין שקבע לה סכין:

קוצץ בצפרניו ממול העורף. כדתניא בת"כ ומייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים ומלק מליקה ממול העורף יכול מכל מקום הרי אני דן נאמר כאן מליקה ונאמר להלן בחטאת העוף מליקה מה להלן ממול העורף אף כאן ממול העורף ומול עורף הוא המול הרואה את העורף לא עורף ממש דכל היכא דכתיב מול לאו עליו ממש הוא אלא בראיותו כדכתיב והוא יושב ממולי ולאו עליו ממש היו יושבין אלא בראייתו שהיה בלק רואה אותם אף כאן מול העורף הוא הרואה את העורף שהוא כנגד הגרון מאחריו והעורף הוא מה שכנגד הפנים מאחריו כדכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים ולא עורף ולא צואר ש"מ עורף דקרא לאו כנגד הגרון הוא אלא כנגד הפנים ומול העורף הוא הרואה את העורף שהוא מה שכנגד הגרון:

וחותך את המפרקת עד שמגיע לסימנים וקוצצן. כדאמר רב כהנא בפ"ק דחולין קוצץ ויורד וזו היא מצותה ופרש"י קוצץ ויורד בלא הולכה והובאה ולאו למעוטי הולכה והובאה דכ"ש בהולכה והובאה דכשר ופרש"י דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כדמעיט סכין וצואר כי עביד מליקה בשחיטה דהיינו בהולכה והובאה טפי עדיף וא"ת והוא כשחותך המפרקת מיד הויא לה נבלה כדאמר זעירי בפ"ק דחולין וא"כ קודם שיגיע לסימנין כבר היא מתה וכי מתה עומד ומולק אי אמרת בשלמא טרפה בעלמא הואי אם נשברה בלא מליקה אבל חיותא מיהא אית בה משו' הכי הויא מליקת סימנין מליקה וטרפה לא הויא מפני שזהו דרך הכשרה דאם לא שהה והניחה לאחר שעשה בה מעשה טרפות אין כאן טרפות וכן כל השוחט משנקב הושט יש כאן מעש' טרפ' וכי גמר שחיטתו מתכשרא אם לא שהה שיעור שהיה אלא לזעירי דחשיב לה מתה וכי מתה עומד ומולק וליכא למימר עולת העוף מוכיח דבעינן שיחתכו שני הסימנין אע"ג דודאי עוף בחתיכת הסימן האחד הוא מת והסימן הב' מעכב המליקה ולא אמרי' וכי מתה מולק דהתם הסימן השני שהוא מעכב לאו משום מליקה הוא אלא כדי לקיים מצות הבדל' כדילפינן מומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמי כדפרש"י בפ"ק דחולין כבר תרצו שם בגמר' כגון שחותך שדרה ומפרקת בלא רוב הבשר של מפרקת דאכתי לאו מתה היא תני' נמי הכי כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה הגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ובעולה שנים או רוב שנים והא דקאמר וחותך המפרקת עד שמגיע לסימני' וקוצצן לאו למעוטי מחזר סימנין בעורף דלא דהא בני ר' חיא אמרי מצות מליקה מחזיר הסימנין לאחורי העורף ומולק ונחלקו שם בדבריה' איכא דאמרי אף מחזיר ואיכא דאמרי מחזיר דוקא ואמרו שם מסתברא כמ"ד אף מחזיר מדקתני השוחט כו' אלמא הא וחותך המפרקת עד שמגיע לסימנין דקאמר למצוה הוא ולא לעיכובא ואע"ג דרבי ינאי פליג עלייהו דבני ר' חייא וקאמר יקבלו הרובין את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיט' לאו למעוטי מחזיר סימנין לאחורי העורף דלא כבר דחה רבה בר בר חנה את דבריו ואמר לא למעוטי מוליך ומביא דבני ר' חיוא סברי כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול:

ונמצה דמו לשון מין כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד. וכן שניוי בת"כ ומייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים כיצד הוא עושה עולה לכבש ופונה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל ומחמצה דמה על קיר המזבח:

ומלק והקטיר ונמצה. איפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו. שחותך שני הסימנין ואע"פ שהוא מחובר בעור הבדלה חשיבא דאמליקה כתב רחמנא הך הבדלה ומליקה כשחיטה וכל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה ועוד אין שחיטה נזכרת בו בהבדלה נמי לא מעכב ובת"כ ומייתי לה בפרק קמא דחולין ובזבחים פרק קדשי קדשי יאמרו אי מה מליקה האמורה להלן בחטאת העוף מולק ואינו מבדיל אף כאן ימולק ולא יבדיל ת"ל ומלק את ראשו והקטיר המזבח ונמצה דמו אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מולקו כדרך הקטרתו מה מצינו בהקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו פי' וכי אחר שהוא מקטיר הוא מוצה את דמו והלא מצוי הדם קודם להקטרה שהרי אין אברים קרבין לעולם בשום קרבן אלא לאחר הרצאת דמים כי הדם בנפש יכפר והוה ליה למכתב ומלק את ראשו ונמצה דמו ואחר כך והקטיר המזבח ולמה נכנסה ההקטרה ביין מליקה למצוי להקיש מליקה להקטר' לומר לך שמליקתו כדרך הקטרתו מה מצינו בהקטרה והקטר' גופה מניין כבר שנו בת"כ ומניין להקטרה שהראש בעצמו כשהוא אומ' והקטיר אותו המזבחה הרי הקטרת הגוף אמורה הא אינו אומר כאן את ראשו והקטיר אלא זו הקטרה לראש בעצמו כלומר הקטרה זו היא הקטרת הראש בפני עצמו וההקטרה האחרת הוא הגוף בפני עצמו דאם לא כן תרתי למה לי: