מזרחי · בראשית · פרק 4 · פסוק 26

לקרא את שמות האדם והעצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודת כוכבים. בב"ר א"ר סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה וכלן לשון מרד ויהי כי החל האדם הוא החל להיות גבור התיבון והכתיב וזה החלם לעשות א"ל קופח אני על ראשו של נמרוד ואומר זה המרידן מאומרם זה המרידן נראה שפי' אז הוחל גם כן מלשון מרד ופירושו אז נתחלל השם לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודת כוכבים ולקראתן אלוהות ופי' ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה שחללו את השם ברבוי על פני האדמה שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים כו' בב"ר ופי' הוא החל להיות גבור בארץ שחלל את השם להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה אבל רש"י לא פי' כלום אם הם מענין התחלה ופי' אז הוחל אז התחיל לקרוא את שמות האדם והעצבים כו' או מענין חלול אז נתחלל השם לקרוא שמות האדם והעצבים כו' אלא אדרבה גלה דעתו בפסוק וזה החילם שהיא מענין התחלה ומה שטען ר' אברהם ן' עזרא שאלו היה מחלול הי' השם סמוך אל המלה איננה טענה כי כמוהו לבלתי החל לעיני העמים גם כי תחל שאין השם סמוך אל המלה ויהי' שעור הכתוב אז הוחל השם לקרוא בשם ה' ופירושו אז הוחל השם שהי' נוהג לקרוא שמות האדם והעצבים בשם ה' ורבי שלמה ש"ה השיב שמה שאין השם סמוך אל החלול הוא דרך כבוד לשם כמו שמחזיר הכתוב הקללה לברכה באמרו ברך אלהים ומת ואין טענה מן כי יקלל אלהיו ולא תחללו את שם קדשי כי הם מצוה ואין להחזיר פן תהפך הכוונה אבל כאן שהוא ספור מעשה לא רצה לומר אז הוחל שם ה':