מזרחי · ויקרא · פרק 11 · פסוק 37

טהור הוא למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן להקר' אוכל לקבל טומאה עד שיבא עליו מים. דמדכתיב בתריה וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא מכלל דקרא דלעיל מיניה דכתיב טהור הוא בשנפל מנבלתם עליו טרם שיבא עליו מים קמיירי וכאילו אמר וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טרם יותן עליו מים טהור הוא ואם תאמר למה לי קרא דכי יפול לטהר את הזרעים שנפל עליהם טומאה טרם שיבא עליו מים תיפוק לי מדכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא מכלל דאם נפל מנבלתם עליו טרם שיבא עליו מים טהור דומיא דטומאת כלי חרס דלעיל מיניה דלא כתיב ביה אלא כל אשר בתוכו מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא ולמדנו מזה מכלל דאם לא בא עליו מים טהור כבר תרצו בת"כ על זה וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא יש בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים מחוברים לקרקע ותלושין מן הקרקע אם אתה אומר מחוברים טמאין ותלושין טהורין טמאת את הכל וכשאתה אומר מחוברין טהורין ותלושים טמאים טמאת מקצת טהרת מקצת פירוש דהאי קרא יתירא דוכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא לא אתא למדרש מיניה באם אינו עניין לגופיה שיש לך זרעים שאף על פי שהוכשרו טהורים ובא לחלק בין זרעים מחוברים לזרעים תלושין ובעל כרחין לומר שהתלושין הם הטמאים שאם תאמר המחוברין הן הטמאים אין לך זרע שלא הוכשר אך ממה שכתב רש"י אחר זה וכי יותן מים על זרע אחר שנתלש שא"ת יש הכשר במחובר אין לך זרע שלא הוכשר וכתב גם כן למעלה מזה ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת זרעים אלא אם כן נפלו עליהם משנתלשו שאם אתה אומר מקבלים הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים ומהו אומר אשר יבא עליו מים משמע שאף בלא ייתורא דקרא דוכי יפול מנבלתם דדרשי מיניה זרעים טמאים וזרעים טהורים על כרחיך לפרושי קרא דוכי יותן מים דבתלושין קמיירי ואם כן למה לי קרא דוכי יפול מנבלתם וגו' תיפוק לי מקרא דוכי יותן מים דומיא דטומאת כלי חרס דכתיב ביה בהוכשר טמא לחודיה ומינה שמעינן דכי לא הוכשר טהור ועוד איך הניח הברייתא השנויה דת"כ דמפיק תלושין טמאים ומחוברים טהורים מקושיא דזרעים טהורים וזרעים טמאים ומפיק לה איהו מוכי יותן לחודיה. ושמא י"ל דרש"י ז"ל לא רצה להוציא התלושין טמאים והמחוברים טהורים מזרעים טהורין וזרעים טמאים כדתניא בת"כ משום דדרשא זו רחוקה היא מפשוטו של מקרא ואין מנהגו להביא בפירוש החומש מאותן המדרשות כמו שכתב בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים והא דכתיב גבי טומאת שרץ לא הוכשר טהור הוכשר טמא ולא הספיק לו מקרא דכי יותן דמדהוכשר טמא ש"מ לא הוכשר טהור כמו בטומאת כלי חרס אינו כל כך קשה לפי פשוטו של מקרא משום דאורחא דקרא הוא שפעם מוציא הדין מכח הדוקיא ופעם הוא כותבו בפירוש וא"ת למה לי קרא דכי יותן תיפוק לי מטומאת כלי חרס דכתיב ביה מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא דמאחר שטמא כלי חרס וטמא השרץ מה כלי חרס אינו מטמא אלא לאחר הכשר אף השרץ לא יטמא אלא לאחר הכשר כבר תרצו בתורת כהנים אם הקל בכלי חרס הקל שלא יטמא אלא לאחר הכשר נקל בשרץ החמור דילמא בשרץ החמור מטמא בהכשר ושלא בהכשר ת"ל וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לומר שאף שרץ אינו מטמא אלא בהכשר וא"ת אי הכי לשמעינן שרץ החמור שאינו מטמא אלא בהכשר וכל שכן טומאת כלי חרס הקל כבר הוקשו זה בפרק קמא דפסחים גבי חד למעוטי משקין הבאין מחמת כלי וחד למעוטי משקין הבאין מחמת שרץ ותרצו מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא: