מזרחי · שמות · פרק 15 · פסוק 15

והלא לא היה להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים. במכילתא אם תאמר שהם באים לירש את ארצם והלא כבר נאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ואומר אל תתגרו בם ובמואב כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמ' ואלו הדברים תמוהים מאד שהרי לא צוו ישראל באזהרות הללו של אדום ושל מואב אלא בשנת הארבעים כשצוו במצות צרור את המדינים והכית' אותם כדאיתא בשור שנגח ד' וה' דפריך וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא שנשא משה רבי' ע"ה ק"ו לעצמו ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים מואבים עצמם לכ"ש ושמעו עמים היתה בשנה ראשונה כשיצאו ישראל ממצרים מיד שנעשו להם כל איתן האותות והמופתים שעדיין לא הוזהרו לא באזהרת אל תתגרו בם ולא באזהרת אל תצר את מואב ואל תתגר בם אבל כבר פירשו התוספות בפרק שור שנגח ד' וה' בשם ר"ת דנש' ק"ו דקאמר לאו דוקא אלא כלומר עתיד היה משה לישא ק"ו אם לא שהזהירו הכתוב תחלה דקודם נאמר אל תצר את מואב ממה שנאמר צרור את המדינים כדדרשי גבי עתה ילחכו שלא היה מתירא בלק אלא מלחיכה בעלמא שלא היו מותרין אלא באינגריא וקרא דצרור את המדינים אחרי מעשה דבלק היה והא דקאמר נמי הקב"ה למשה לא כשעלת' על דעתך לאו דוקא עלתה:

אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל. במכילתא מפני אנינות' שאמרו עכשיו הם באים לעורר מריבה עלינו על ששיטם אבינו ליעקב שנאמר וישטום עשו ועל מריבה שבין אבינו לאברהם שנאמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והאי שהיו מתאוננין ומצטערים על כבודם של ישראל דקאמר ה"פ שהיו מצטערין על כבודן של ישראל שהיה עולה ומתגבר והיו יראים שמא יעשו עמהן מריבה על הדברים שעברו בין אביהם לאביהם: