מזרחי · ויקרא · פרק 21 · פסוק 3

הקרובה לרבות את הארוסה. בת"כ ומייתי לה בפרק הבא על יבמתו ופרש"י לרבות את הארוסה אצטריך לרבויי דלא תימא אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה שהיתה לאיש דהויה לשון קדושין משמע לפיכך כתב הקרובה לרבות את הארוסה והשתא ע"כ לפרש קרא דאשר לא היתה לאיש למשכב ולא להוית קדושין והיינו דמסיים בה אשר לא היתה לאיש למשכב למעט נשואה אבל מוכת עץ אף על גב דמקרא דהבתולה משמע למעוטי כל שאינה בתולה אפילו מוכת עץ מכל מקום מקרא דאשר לא היתה לאיש שפירושו למשכב לא אימעיט אלא מי שהוייתה ע"י איש אבל מוכת עץ לא וקרא דהבתולה למעוטי אנוסה ומפותה הוא דאתא וזהו ששנינו בת"כ ובפרק הבא על יבמתו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא אף מוכת עץ ת"ל אשר לא היתה לאיש שהוייתה ע"י איש יצא זו שאין הוייתה ע"י איש ומסיים בה הקרובה לרבות את הארוסה ורש"י ז"ל פירש מקודם הקרובה לרבות את הארוסה כדי לפרש אחר זה אשר לא היתה לאיש למשכב ולא להוייות קדושין ותנא דריש ברישא קרא דאשר לא היתה לאיש משום דמקרא דהבתולה דכתיב ברישא משמע למעוטי מוכת עץ ולפיכך הוצרך לפרש דמתרבייא מאשר לא היתה לאיש כדכתבו התוספות וא"ת מאי שנא גבי הקרובה אליו דרשו לרבות את הארוסה ולגבי שארו הקרוב אליו דרשו ולא הארוסה י"ל משום דלגבי בעל אין האשה קרובה לו אלא הנשואה שכל זמן שהיא ארוסה היא אצל אביה ואחיה דרשו הקרוב אליו ולא הארוסה שאינה קרובה לו ולגבי אח שאין אחותו קרובה לו אלא בהיותה פנויה או ארוסה דרשו הקרובה אליו לרבות את הארוסה והכי איתא בירושלמי מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן אינון אמרין הקרוב לא ארוסה והכא אינון אמרין לרבות את הארוסה ומשני אחותו לעולם בפנים עד שתצא בחוץ ארוס לעולם בחוץ עד שתנשא לו:

לה יטמא מצוה. דאי רשות מכי אם לשארו כו' נפקא לה יטמא למה לי אלא לחובה ואם לא רצה להטמא לה מטמאין אותו בעל כרחו ולא באחותו בלבד אמרו אלא אף כל האמורים בפרשה וחד מנייהו נקט וה"ה השאר כדתניא בת"כ לא רצה להטמא לה מטמאין אותו בעל כרחו מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו אלמא לא באחותו בלבד אמרו דאם כן באשתו אמאי טמאוהו בעל כרחו: