אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על הקטנים וזהו ששנינו קטן שבא לכבות כו'. ולשון מכילתא אתה ובנך ובתך אלו הקטנים אתה אומר אלו הקטנים או אינו אלא גדולים אמרת והלא גדולים כבר מוזהרין הם הא מה תלמוד לומר אתה ובנך ובתך אלו קטנים ורש"י ז"ל פירש אלו קטנים שהגדולי' מוזהרין עליה' דאלו קטנים לאו בני אזהרה נינהו ואינו רוצה לומר לאפרושינהו דהא בפרק חרש משמע דאין הגדולים מוזהרין על הקטנים אלא דלא ליטמויינהו בידים אבל אם היו הקטנים עוברים מעצמן אין הגדולים מוזהרין להפרישן דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מוזהרין להפרישו ומשום הכי הורה רבי פדת הלכה למעשה לרב יצחק בר ביסנא דאירכסו ליה מפתחות דבי מדרשא ברשות הרבים דלדבר טלי וטליא ולטיילו התם דאי משכחי אלו מייתי להו ומתני' דקטן שבא לכבות אומרים לו אל תכבה מפני ששביתתו עליהם מוקי לה בגמרא בעושה על דעת אביו אבל באינו עושה ע"ד אביו אין אומרים כבה ואל תכבה:
קריאה במקור
מזרחי · שמות · פרק 20 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341