מזרחי · בראשית · פרק 30 · פסוק 30

לרגלי עם רגלי. פי' עם ביאת רגלי לא בעבור רגלי כי אין רגלו סבת הברכה רק ביאת גופו ומפני שביאת גופו הוא על ידי ביאת רגלו אמ' לרגלי במקום עמי אבל החכם ר' אברהם ן' עזרא כתב לרגלי בעבור רגלי כי דרך האנשים לומר רגל טוב יש לפלוני והטעם כי התברכת משעה שבא רגלי בביתך. גם אנכי לביתי לצורך ביתי. פי' שיעשה מעשה שיהיה תועלת המעשה ההוא לביתו ולא שהמעשה עצמו יהיה לביתו כי גם אחר זה ללבן היה עושה ולא לביתו רק שעד עכשו היתה תועלת העבוד' לבית לבן ומעתה התועלת היתה לביתו ומפני שמלת גם בכל מקום מורה על רבוי הוצרך לפרש וצריך להיות עושה גם אני עם בני וסומכן ולא ידעתי למה לא פירש מלת גם כמובן כאלו אמר ומתי אעשה גם אני לצורך ביתי כמוך שכל מעשיך הם לצורך ביתך. אבל הרמב"ן ז"ל טען ואמר שלא מצינו ליעקב צאן ולא שירעו אותן בניו הקטנים כי הגדול שבהם בן שש שנים או פחות כי לבן יתכן שהיו לו בנים קטנים מרחל בטרם בא יעקב ועתה הם ראוים לרעות הצאן עכ"ד: ולפי דעתי אינה טענה כי לא יחויי' שתהיה עבודת בניו ממין עבודתו לרעות גם הם צאן כמוהו עד שיטעון ולא מצינו ליעקב צאן ולא שירעו אותן בניו הקטנים כי הגדול שבהם בן שש שנים או פחות כי יתכן שהיתה עבודתן לגזוז צאן או לעשות גיזי צמר או ללקט נוצה של עזים או לטוות או לשלוח אותן הרועים בשליחותן להביא להם לחם ושאר צרכיהם ויתנו להם שכר פעולתם וממנו קונים לחם לביתם ופירות וכיוצא בהם כל א' לפי כחו והנה ראובן בהיותו בן ד' שנה הביא דודאים לאמו מן השדה ושכרה בהם את בעלה מרחל אחותה כ"ש בהיותו בן שש שנים ועוד שאין כח הדור ההוא ככח הדור הזה כי הנה רבקה לדעת האומרים שהיתה בת שלש שנים כשנשאת ליצחק היתה מביאה מים לבית אביה וכדה על שכמה ושאבה והשקתה לאליעזר ולעשרת גמליו עד אם כלו לשתות וכח הזכר כפל הנקבה ברוב וכ"ש בהיותו בן שש שנה: