הקצות לשין העשות. פי' מבנין נפעל שהבית קבל הקציעה בקצות הנגע ואם היה כתוב אחר החלץ האבנים היה גם כן שב אל הבית שקבל החליצה כמו שקבל הקציעה והטיחה אבל עכשיו שכתב חלץ שהוא מבנין פועל הדגוש על משקל דבר כבד צריכים אנו לומר שהוא שב אל הפועל שחלץ אותו לא אל הבית שקבל:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 14 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יכול חזר בו ביום יהא טמא ת"ל ושב הכהן ואם ישוב מה שיבה האמו' להלן בסוף שבוע אף שיבה האמור כאן בסוף שבוע. בת"כ פי' יכול אם חזר הנגע ביום שטח הבי' יהא טמא וטעון נתיצה דשב קרינן ביה ת"ל ושב ואם ישוב שיבה שיבה לגזרה שוה מה שיבה האמור להלן הוא בסוף שבוע דכתי' ושב הכהן ביום השביעי אף כאן אם ישוב הנגע בסוף שבוע דדוקא אם חזר בסוף שבוע לאחר שחלץ וקצה וטח טעון נתיצה אבל אם חזר בו ביום שחלץ או באמצע השבוע אינו טעון נתיצה דדילמא עד סוף השבוע יסור הנגע למדנו מכאן דבעי חליצה וקיצה וטיחה ושבוע אחד אחריה' וזהו שאמרו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341