מזרחי · ויקרא · פרק 19 · פסוק 5

וכי תזבחו לא נאמרה פרשה זו אלא ללמד שלא תהא זביחתו אלא על מנת לאכול בתוך הזמן הזה שאם לקבוע להם זמן אכילה הרי כבר נאמר כו'. בת"כ ובפ"ק דכריתות למדוהו בג"ש דאמר רבי ינאי אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי פגול אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא מגזרה שוה דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי נאמר כאן ואכליו עונו ישא כי את קדש יי' חלל ונכרת' הנפש ההיא ונאמר להלן והנפש האוכלת ממנו עונה תשא עון עון גזרה שוה מה כאן כרת אף להלן כרת אמר רבי סימאי לעולם אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי נותר א' מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא מגזרה שוה כתיב הכא ואכליו עונו ישא כי את קדש יי' חלל וכתיב התם אם יותר מבשר המלואים לא יאכל כי קדש הם קדש קדש לגזרה שוה מה להלן נותר אף כאן נותר ומפני שאלה המקראות של מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו בעת זביחתו שהן נקראין פגול ושהאוכל מפגול דמחשבת חוץ לזמנו אפילו אכלו בתוך זמנו חייב כרת והאוכל מפגול דחוץ למקומו אינו חייב כרת ושהנותר הגמור שעברו עליו שני ימים ולילה אחד אם אכלו חייב כרת והנשחט חוץ למקומו אם אכלו אינו חייב כרת הששה דינים הללו אינם כתובים במקום אחד אלא קצתם כתובים בפרשה הזאת וקצתם כתובים בפרשת צו וגם אינם כתובים על הסדר ולא מבוארים מתוך המקראות אלא קצתם מבוארים וקצתם רמוזים לפיכך הוכרחתי לפרש המקראות של זאת הפרשה ושל פרשת צו כל אחד על מקומו בביאר רחב כדי שיובנו לכל בסייעתא דשמייא והוא שאחר שקבע לשלמים הזמן והמקום וכתב שזמן אכילתן הוא שני ימים ולילה אחד כדכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף גם קבע להם מקום בפרשת אחרי מות ואמר אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרתה כתיב בפרשת צו ואם האכול יאכל ביום השלישי לא ירצה ופירשו רז"ל במחשב לאכלו ביום השלישי הכתוב מדבר יכול אם אכל אותו בשלישי יפסל למפרע ת"ל המקריב לא יחשב קרי ביה לא יחשב בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי דהאי קרא יתירא הוא ולא אתא אלא למדרש ביה הכי ובפרק כל הזבחים תניין האריך בזה הרבה ע"ש וחזר וכתב בפרשה הזאת ואם האכול יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה ופירשוהו רז"ל במחשב לאכלו חוץ למקומו הכתוב מדבר דאם אינו עניין למחשב לאכלו חוץ לזמנו שהרי כבר אמור בפרשת צו תנהו למחשב לאכלו חוץ למקומו ואחר זה כתב בפרשת צו והנפש האוכל' ממנו עונה תשא וגמר עון עון לגזרה שוה כדלעיל ללמד שהאוכל מפגול דמחשבת חוץ לזמנו דכתיב לעיל מיניה חייב כרת וממלת ממנו למדנו שבא למעט את האוכל מפגול דמחשבת חוץ למקומו מן הכרת ואחר זה כתוב בפרשה הזאת ואכליו עונו ישא ופירשוהו רז"ל בנותר גמור הכתוב מדבר דאי במחשבת נותר הרי כבר מיעטו הכתוב מהכרת כדלעיל וכאן כתוב ונכרתה הנפש ההיא הילכך עכ"ל שבנותר גמור הכתוב מדבר וגם מגזרה שוה דקדש קדש למדנו גם כן שבנותר גמור הכתוב מדבר וכתב ביה ואכליו שהוא לשון מיעוטא דאל"כ והאוכל מיבעי ליה דהא לא כתיב לעיל מיניה נותר עד שיאמר לשון אכליו לשוב אל הנותר ומדכתב לשון אכליו ע"כ לומר למיעוטא הוא דאתא למעט חוץ למקומו מכרת כדאיתא בפרק כל הזבחים תניין מכאן למדנו שהאוכל מהנשחט חוץ למקומו ממש פטור מכרת וסדר המקראות כך הוא וכי תזבחו זבח שלמים תזבחוהו באופן שיעלה לכם לרצון והוא שישחט על דעת שביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף אבל אם היתה זביחתו על דעת שהאוכל יאכול מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה והוא הכתוב בפרשת צו לא הכתוב בפרשה הזאת דכתיב ואם האכול יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה משום דפשטיה דקרא דהכא והתם בחוץ לזמנו קמיירי ואם כן קרא דאם האכול יאכל דפרשת צו שהוא הראשון צריך לומר שבמחשב לחוץ לזמנו קמיירי שזהו פשוטו ואם האכול יאכל דפרשה זו שהוכפל ולא היה צריך להכתב צריך לומר בו אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו למחשבת חוץ למקומו שאם שחט את הזבח על דעת שהאוכל יאכל חוץ למקומו פגול הוא לא ירצה ואחר שכתב בפרשת צו קרא דאם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה דמיירי במחשב' חוץ לזמנו כתב אחריו מיד והנפש האוכלת ממנו עונה תשא לומר שאם יאכל מבשר הזבח שנשחט על דעת לאכלו חוץ לזמנו אע"פ שאכלו תוך זמנו חייב כרת כדילפינן מעון עון בגזרה שוה מה להלן חיוב כרת אף כאן חיוב כרת ואח"כ כתב בפ' הזאת ואוכליו עונו ישא שפירושו אם אכל מהנותר ממש לאחר שעברו עליו שני ימים ולילה אחד הוא בכרת ואח"כ כתב בפרשה הזאת ואם האכול יאכל ביום השלישי פגול ודרשוהו במחשב לאכלו חוץ למקומו באם אינו ענין לחוץ לזמנו כדלעיל והאוכל ממנו אינו חייב כרת מדכתיב בפרשת צו והנפש האוכלת ממנו עונה תשא שפירושו חייב כרת ומדקאמר ממנו למדנו דוקא האוכל מן הפגול של מחשבת חוץ לזמנו חייב כרת אבל האוכל מן הפגול של מחשבת חוץ למקומו אינו חייב כרת ומדכתיב בפרשה זו ואכליו עונו ישא שהוא לשון מיעוטא ולא כתב והאוכל דהא לעיל מיניה לאו בנותר קאי אלא מגזרה שוה דקדש קדש הוא ילפינן דהאי קרא בנותר קאי שמע מינה שלא נכתב ואכליו אלא למעוטי האוכל מן הנשחט חוץ למקומו שאינו חייב כרת דהכא משמע מואוכליו האוכל מזה שהוא נותר גמור כדילפינן מגזרה שוה דקדש קדש עונו ישא שפירושו חייב כרת כדילפינן מגזרה שוה דעון עון ואין האוכל מהנשחט חוץ למקומו חייב כרת: