אל המחנ' למחנה שכינ' שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנו' אלא זב ובעל קרי ומצורע. פי' האי ואחר יבא אל המחנה דמשמע שהיה משולח ממנו על כרחך במחנה שכינה קא מיירי דאי במחנה לוייה או במחנה ישראל קא מיירי אם כן היה משולח מהם ואין זה אמת שהרי אינו משולח אפילו ממחנה לויה אלא זב ובעל קרי ומצורע וכל שכן ממחנה ישראל שאינו משולח ממנו רק המצורע לבד ואם כן זה השורף את הפרה שאינו מהם על כרחך לומר שלא היה משולח אלא ממחנה שכינה וקרא דואחר יבא אל המחנה במחנה שכינה שהי' משולח ממנו קא מיירי:
קריאה במקור
מזרחי · במדבר · פרק 19 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה. שהרי אפי' תרומה אינו רשאי לאכול עד שיעריב שמשו אף על פי שטבל מבעוד יום כל שכן שיכנס למחנה שכינה דתנן טבל ועלה אוכל במעש' העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים והני מילי למי שהוא בר כפרה שכפרתו מעכבתו מלאכול בקדשים אבל האי דלאו בר כפרה הוא העריב שמשו מיד אוכל בתרומה וקדשים הילכך על כרחינו לומר דקרא מסורס הוא וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341