מזרחי · שמות · פרק 21 · פסוק 10

אם אחרת יקח לו עליה אז חייב בשארה כסותה ועונתה של האמה. אבל אילו לא רצה ליעדה ולקח לו אשה אחרת אין לומר שחייב בשארה כסותה ועונתה של האמה שאין עונה אלא באשתו וא"ת מנא ליה לרש"י לפרושי קרא דאם אחרת יקח לו עליה דילמא בלא רצה ליעדה ולקח לו אשה אחרת קמיירי ושארה כסותה ועונתה לא יגרע אאשה אחרת שלקח לו קאי דאי אפשר זה דאם כן אינו חייב בשאר כסות ועונה אלא לאשה האחרת בלבד ולא אמה העבריה אפילו אם יעדה והכתוב אמר בפירוש שאם יעדה כמשפט הבנות יעשה לה דהיינו שאר כסות ועונה:

מן האמה שייעד לו כבר. במכילתא דפי' לא יגרע מאותם שהיו לו כבר משמע וזה אינו חלא באמה שכבר נתחייב לה בשאר כסות ועונה כדכתיב כמשפט הבנות יעשה לה קודם שלקח עליה האחרת וכך שנוי במכילתא בהדיא לא יגרע ממי גורעים ממי שנתנו לו כבר:

שארה אלו מזונות. במכילתא ומייתי לה בפ' נערה שנתפתתה. ומה שטען עליו הרמב"ן ז"ל שהן דברי יחיד והלכה מזוני תקנתא דרבנן הן הנה הרמב"ם והסמ"ג והרשב"א ובעל הטורים וכמה פוסקים אחרים כלם פסקו שהמזונות הן מן התורה ומה שכתב בעל מגיד משנה אף על פי שהאומרים מזונות מן התורה הם שני' לגבי רבי אליעזר בן יעקב מכל מקום משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי אינו מחוור שהרי בסיפא דברייתא במלתיה דר' אליעזר בן יעקב תני מזונות מניין אמרת ק"ו ומה דברים שאין בהן קיום נפש כך שיש בהם קיום נפש עאכ"ו משמע דרבי אליעזר בן יעקב נמי סבירא ליה דמזונות דאוריתא וכן כתבו התוספו' בשם רשב"ם בפ' נערה שנתפתתה א"ק דאם כן ברתא דקתנו תקנו מזונות תחת מעשה ידים דמשמע דמזונות דרבנן דלא כמאן ושמא מפני זה כתב הסמ"ג דלרבי אליעזר בן יעקב מזונות ועונה הן מדרבנן שסובר דבריתא דמכילתא דקתני כרבי אליעזר בן יעקב מזונות מניין מק"ו דכסותה אינו אלא דרך אסמכתא דומיא דק"ו דמגלה מעבדות לחרות אמרו שירה ממות לחיים על אחת כמה וכמה לזה אמרו מגלה היא מדרבנן ויש קצת ראיה על זה שהרי הגמרא לא הביא בפרק נערה מדברי רבי אליעזר בן יעקב רק ששארה כסותה ועונתה כלם לכסותה ומסיפא דבריתא דקתני מזונות מניין לא הביא כלום: