לשוא חנם להבל ואי זהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע על עמוד של אבן שהוא של זהב. הוצרך לפרש שוא בשתי לשונות חנם להבל מפני שאנקלוס תרג' שוא למגנא שפי' חנם כי תרגום חנם בכל מקום מגן ולהיות שלשון חנם מלשון חן ואין לשון חן נופל בזה הוצרך לומר להבל להורות שהעניין הנרצה בשבועתי הוא להבל שאין בו תועלת כלל ומה שאמר ואי זהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאו דוקא לשנות אלא אף אם נשבע על עמוד של אבן שהוא של אבן אלא שתפש לשון המשנה בשבועות ושבועות שוא נחלקת לד' חלקי' וזו אחת מהם:
קריאה במקור
מזרחי · שמות · פרק 20 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341