זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם אז"ל אפילו תבן אין נותנין להם ואיך היו נותנים להם דגה חנם והשיבו חנם מן המצות. ונוכל לפרש שפרעה וכל עמו היתה כוונתם להמית היהודים דרך תחבולה שלא יהיה נראה שרוצים להרגם שנאמר הבה נתחכמה לו ודגה היא מעופשת שנאמר והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור קראו דגה על שם סופה אבל דג הוא החי שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה ולז"א ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה ומזה אמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי לפי שהיה מת שאחר שהשלים מינויו מת ומ"ש אח"כ ויאמר ה' לדג ויקא את יונה דג שני היה שהמת לא יכול להקיאו ולכן קבלו דג שני ובלעו ונצטוה להקיאו והיו המצריים נותנים להם במתנה הדגים הנבאשים לפי שימותו מצד העפוש שאפילו הדגים הטובים מתעפשים מהרה. ויתכן להתיר זה הספק באופן אחר והוא בשנקשה עוד מה קישור יש לדגה עם קישואים. והתשובה שידוע שירקו' מצרים הם גדולים ורבים מאד שנאמר כגן ה' כארץ מצרים ונילוס עולה ומשקה כל הגנות ונכנסים דגים רבים בגנות בעלייתו ואח"כ כשיורד הנהר נשארים ניצודים דגים הרבה מאד והיו כמו במכמורת שלא יכלו לצאת מן הגנות ונשארים שמה עם הירקות וז"ש זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם שישראל היו חופרים הגנות והאילנות והיו לוקחים אותם חנם ולז"א את הקישואים וכו' שהדגים היו נשארים ניצודים את הקישואים ואת האבטיחים:
קריאה במקור
תולדות יצחק על התורה · במדבר · פרק 11 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Toledot Yitzchak, Warsaw 1877
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002063331/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 50acf6b2f25e4a7b617cf28bfa4a70f9fe841bf542d5f42cc200a8a6247c8992