ועתה נפשנו יבשה אין כל פי' אמרו גנות מן המן בשני דברים הא' שאלו הירקות מלחלחים אותם והמן מיבשם ואינם ישנים מצד היובש. הב' שמסמא עיניהם שהוא לבן וז"ש עינינו ואמר הכתוב שבשניהם לא אמרו אמת ליובש המן כזרע גד שהגד מלחלח ומיישן שהוא רפואה למי שלא יוכל לישן ועוד שטעמו כטעם לשד השמן שהוא לחלוחית רב כמו נהפך לשדי ועוד היה לח לפי שהיה טל מלמטה ומלמעלה כמונח בקופס' והטל מלחלחו וכנגד השני אמר אדרבה מחזיק הראות שעינו כעין הבדולח שהבדולח הוא ממין זכוכית שמשימים הזקנים בחוטם נגד העינים לראות בהם הגוונים. ואמר שטו העם ולקטו לפי שהם אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ומי שאומר אני זוכר שהיינו אוכלים חנם משמע מזה שעתה אוכל ביוקר ולז"א גם עתה אוכליהם חנם שאין צריכין אלא שטו העם ולקטו אין צריך אלא הלקיטה ואינן קונים אותו ואמר והיה טעמו כטעם לשד השמן ויש להקשות הרי אמר במקום אחר וטעמו כצפיחית בדבש ורז"ל השיבו שהיה משתנה לכמה טעמים ואיפשר לפרש שהכוונה הוא מעצמו היה טעמו כצפיחית בדבש אבל כשדכו במדוכה ובשלו בפרור והיה טעמו כטעם לשד השמן:
קריאה במקור
תולדות יצחק על התורה · במדבר · פרק 11 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Toledot Yitzchak, Warsaw 1877
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002063331/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 50acf6b2f25e4a7b617cf28bfa4a70f9fe841bf542d5f42cc200a8a6247c8992