ואם תאמרו לא יתכן כי הלא נבואה צריכה שמחה ואתה מצטער ואיזה הדרך הלך רוח ה' מאתכם הבלתי מצטערים לדבר אותי מן המצר ומה גם כי אדרבה אליפז התנבא להפך באמרו דממה וקול אשמע האנוש כו' כי שמע המלאך אומר לו על איוב האנוש מאלוה יצדק כו' ועוד כי יותר דרכו יתברך לגלות אזן ראובן על הנוגע לשמעון מלגלות לשמעון עצמו לזה אמר אל תתמהו על זה כי אשר אני אחזה שהם שני דברים אחד להיות אני שאני עצב וגם הוא לי נוגע אלי וגם עיני ראו ולא זר כי אתם לא ראיתם לי רק אני כי הלך רוח ה' מאתכם לדבר אותי הלא הוא כי הנני חשוב כמת וכאשר נפש המת רואה יותר מנפש החי כי אין החומר מעכב השגתה כן אני הנה כלו כליותי בחיקי שהוא סימן מות שאע"ג שאם ניטלה הכוליא עשר אם נתמסמסה כזה של איוב שמחולי השחין נמס בשרו ותכלה הכוליא טרפה באופן שאין העמדת הנפש בטבע רק על דרך נס והיא כאילו כבר מסולקת מהחומר ועל כן לא יעצרנה הגשם מהשיג מחזה אלוה מה שאין כן לכם:
קריאה במקור
חלקת מחוקק על איוב · פרק 19 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chelkat Mechokek, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001273118&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bf23eb4fb8b66d28f9867159ca9b4deb53f051a98f8e65d6b7caea75ad2b185b