חלקת מחוקק על איוב · פרק 37 · פסוק 20

ושמא תאמר כי כאשר חומרנו מעכב מערוך לו יתברך תואר כן יעכב מלהיות לו יתברך שייכות עמנו לשמוע מאמר פינו אם לא שיסופר לו על ידי מלאך ואיך אמרתי מה נאמר לו הנה דע לך כי אין צריך לומר האמון בזה כי אם אפילו היות איש מסתפק בדבר יבולע מן העולם בדברו בך וזהו היסופר לו כי אדבר שהוא כמסתפק ואומר האם יסופר לו כלומר על ידי מלאך כאשר אדבר אני הגשמי אז ישמע מעצמו ולא יעצרנו הגשם אשר לאיש הנה אם אמר איש תיבות אלו והם היסופר לו כי אדבר הנה ודאי כי יבולע. או יאמר מאמר רבי יוחנן לאותו תלמיד שהרבה בתאריו יתברך לאמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק האמיץ כו' והשתיקו ר' יוחנן אמר סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך דאפילו האל הגדול הגבור והנורא אם לא שאמרם משה לא הוינא אמרי והוא כי לגודל השגתו וקדושתו ידע עד היכן נוכל לומר אך אנחנו לא נדע. ונבא אל הענין אמר היסופר לו וכו'. לומר הלא אמרתי הודיענו מה נאמר לו כי איזה תואר נערוך אליו לפי גדולתו יתברך וזהו מה נאמר לו כלומר שיהיה נאות וצודק לו כי אין לומר נרבה לומר תארים רבים כנגד גדולותיו הרבים כי הנה לא יתכן חלילה כי היסופר כלומר האם יהיה מספר בהיות השבח לו במה שאדבר ואפליג תארים כלומר ודאי לא כן הוא כי אחדל לספור כי אין מספר ושמא תאמר הלא משה אמר תוארים הגדול הגבור והנורא סמוך לסילוקו במשנה תורה אל תשוה לו גם אתה כי מי כמוהו ידע הראוי לומר וזהו שאמר אם אמר איש זה משה כמו שאמרו ז"ל מי הקרוי איש משה שאמר תארים בזמן סילוקו כאשר יבולע ויתכסה מהעולם הזה כמה דאת אמר כבלע את הקדש לא מפני כך תלמוד לומר גם אתה מדעתך תארים כי אין בעולם דומה לו: