חלקת מחוקק על איוב · פרק 9 · פסוק 16

ושמא תאמרו כי דברי לא יתכנו כי הלוא בימי חרפי בהיות אלוה עלי אהלי הייתי קורא לאלוה ויענני ואיך אומר שלא אערב אל לבי לענות ושגם הוא יתברך לא יענה אל תתמהו על זה כי דעו אפוא כי אשר אם קראתי ויענני בשלותי אין צריך לומר אם הייתי מגדר שאחר קראי יענני. כי אם אפילו הייתי בגדר כאשר קראתי כבר ויענני תחלה לענין טרם יקראו ואני אענה לא אאמין עתה כי אפילו יאזין קולי כי כל המריעין לו מן השמים לא במהרה מטיבין לו. או יאמר אם קראתי כו' שמא תאמר אולי רצונו יתברך להיטיב לך כי רצוי אתה לפניו אלא שימחל תתחנן לפניו כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים כמאמרם ז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכענין פסוק תאות לבו נתתה לו כו' שדרכו יתברך עם אהובו שבקרא אליו הוא עונה אותו וגומר וגוזר לתת את שאלתו ועם כל זה לא ימנע מלהיות מקשיב דברי בקשתו כי ערבים עליו דברי דודיו וזהו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה וכן עתה אלי צדיק אני כאמרך אם זך וישר אתה אלא שמיחל להביא תרופתי אל הפועל עד אתפלל לפניו הנה עיקר ההקדמה אני מכזיב כי אין צריך לומר עתה שעדיין לא קראתי כי מן הסתם שתאות לבי לא נתן לי כי אם אפילו אם קראתי ויענני ותאות לבי גזר ונתן עלי לרפאני לא אאמין כי יאזין קולי שיעמוד מאזין מאמרי להשתעשע בתפלתי ויעכב התרופה עד שאתפלל ואזיל לטעמיה שאמר אלוה לא ישיב אפו כו' כי כל המריעין לא במהרה מטיבין לו: