חלקת מחוקק על איוב · פרק 37 · פסוק 6

כי לשלג וגו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל ואת הארץ ולא פירש והיכן פירש לשלג יאמר הוא ארץ והכריחם לפרש כן אומרו הוא שיורה שהוית הארץ היה מהשלג ויהיה דעתם כדעת האמור כי השמים נבראו מן הטיפה האמצעית שבמים ושגם הארץ מן המים אשר ברא קודם לעולם והיות הכל מן המים הוא כי עולם חסד יבנה ועל היות זה וזה מן המים והשמים זכים והארץ עכורה על כן אמר כי הקפיא מהמים ועשה שלג והענין ששלשל והעבי מהמים ומאותו עביות נעשית ארץ עבה ועכורה והיא שלג שבאוצרות שלג שאמרו רבותינו ז"ל שהן ברקיע הנקרא מכין והוא כי ממדת חסד שמבחינתה המים עד מכון שלשל והלביש מהמים עד יתוארו בתואר שלג והם אוצרות שלג ובכלל הדבר הוא כי היה ההשתלשלות בשתוף רחמים עם חסד כשלג שהם מים נקפים באויר ביסוד הרוח כי בהגיע שפע מימי החסד אל מדת הרחמים מתעבה עד יתואר כשלג באוצרות שלג שבמכון ומכללם אוצרו הטוב שבשמים כשישראל עושים רצונו של מקום כד"א כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' ונבא אל ענין הכתוב לפי הפשט הלא אמרתי כי ירעם אל בקולו ונעשים נפלאות בקולו שניין דא מן דא והנה ראיה כמעט מהחוש כי הנה מאוצרות שלג שברקיע נעשים ב' הפכים כי לשלג שבאוצרות יאמר הוא ארץ בהוית שהוא שלג ממש ולפעמים מאוצרות ההם בא גשם מטר שהוא מי גשמים כי על שני המציאות נאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' ושניהם בחינת חסד לטובה ולפעמים מאוצרות שלג ההם בא כח רוגז ודין כענין מטרות וכיוצא וזהו וגשם מטרות עזו הנה שעושה ב' הפכים בדבר אחד: