חלקת מחוקק על איוב · פרק 7 · פסוק 7

זכור כי רוח כו'. מה שאמרתי שעל ידי אפס תקוה אתעתד לאבד כל זכותי הלא תאמר אלי כי עוד חזון למועד ועדיין אוכל לתקן ולהחזיק בתורה ומצות ולא ארפם הנה רואה אני הכנה רעה להיטיב כי הלא זכור כי רוח חיי כי אין היות נפשי בגופי בדרך טבע כי אם רוח חיים כי השטן אשר הוא הוא מעמיד נפשי בקרבי והוא מאמרם ז"ל על רק את נפשו שמור גדול היה צערו של שטן מצערו של איוב שהיה מעמיד נפשו בו כהעמיד יין בחבית שבורה ואם כן אפוא בחיים שעל ידי כח הטומאה המחטיא את כל העולם איככה אוכל להשכיל להיטיב באופן שירא אני כי לא תשוב עיני אשר ראה בטרם צאתי לעולם הטוב של עולם הבא לא תשוב לראותו עוד ובאמרו לא תשוב עיני כוון גם אל מה שטרם צאת האדם מהעולם הזה מראין לו טובו כל עולם הבא. או יאמר זכור כו' כמאמר ספר הזוהר כי איוב היה בן יבמה ושעל כן היה מעותד להיות בעל יסורין ועוד ידענו מספר הזוהר כי בן היבמה נוצר מרוח אשר נשאר בה מבעלה הראשון והוא מקשקש במעהא ובו נוצר הולד ובזה יאמר מה חפצי בחיים זכור כי רוח דמכשכש מאבי הוא חיי כלומר כי בן יבמה אני מעותד ליסורין ועל כן אחר שהחלו יסורין להחזיק בי לא ירפוני באופן כי לא תשוב עיני לראות טוב או יאמר במה שכתבנו למעלה באמרו אשר חמתם שותה רוחי כי חצי חליו לא היה כח בגוף לסבלם כדרך המוכים שהחומר סובל וכשאין יכול אז הנפש יוצאת אך חצי שדי שעמדי אין כח בחומר לסבול אלא שרוחי שותה ארסיותם וזה שלא בטבע אינו מתמיד וזהו זכור כי רוח חיי הוא רוחי כי אין שום כח בגופי לחיות ועל כן טוב מותי מיד כי גם שאאריך אין תקנה כי לא תשוב עיני לראות טוב ובהרפות רוחי מלשתות חמת חליי אמות כי לא יעצר כח גופי להתקיים: