חלקת מחוקק על איוב · פרק 14 · פסוק 19

ופירש ואמר על מאי דסליק מניה שהוא וצור יעתק כו' שהוא על הנפש אל תאמר נא אלהי כי אם הנפש חזקה כצור באמונתו יתברך איך תעתק ממקומו כי הנה אינו מן התימה כי אבנים שהם צור שחקו מים שעם שהמים רפים באיכותם עם כל זה בהיות הדלף טורד בהתמדה יעכלו וימחו באבנים כלומר ומה גם עתה התמדת יסורין חזקיה ומה שאמרתי שלא יספיקו להאבידה רק להעתיקה ממחיצתה הלא הוא כי תשטוף ספיחיה עפר ארץ כי בשטף היסורין גם שלא תשטוף זריעת תבואתה לא יבצר מלשטוף ספיחיה עד עפר ארץ תגיעם שלא חזקו שרשיהם בארץ והוא כי מתאות נפש הצדיק להיטיב לא בלבד תעסוק בתורה ומצות ללמוד וללמד בכוונה כזורע חטה ושעורה לאכול פרי תבואה כי אם גם שלא במתכוין כל כך היא מושרשת ומורגלת בתורה ומצות והדרכות כי אפילו שלא במתכוין יוציא מפיו עבודת שמים ושמע השומע ועשה והצליח והצדיק לא כוון ולא ידע וידמה לספיח ששלש בכוונה מהגרגרים הנופלים מבין ידיו יצמיח בארץ ויאכל מהם כן יאכילו את הצדיק מאשר לא כוון והצמיח תורה ומצות אמר איוב כי אשר נפשו תרד ממחיצתה על ידי הסתר פניו יתברך לא שתפסיד תורה ומצות שלמד ולימד ועשה ויעשה כי אם הספיח כי אשר היתה מושרשת כל כך בעבודת ה' שמאליה היתה מוציאה דברים צדיקים בלא כוונה ללמד והיו לומדים זה יבצר ממנה עתה על ידי שטף היסורין מקוצר רוח על תחלואיה ועל מה שאמר על הגוף שהוא הר נופל שיבול בתכלית פירש ואמר ותקות אנוש האבדת כי בעצם צרת הגוף יבא להתפקר עד אבוד תקות אנוש מתחית המתים כלומר ולכן טרם בא אל הגדר הלז היה ראוי לבל יהיה הסתר פנים כמדובר: