מחוקקי יהודה יהל אור · הקדמה

57) או פי׳ שביום הששי שנברא אדם וחוה נולדו גם קין והבל כמאמרם ז״ל (סנהד׳ לח ב פדר״א פ׳ יא ב״ר פ׳ כד) ״בשעה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה״, ותמצא בשמותם, אדם, חוה, קין, הבל, אותיות אהוי, והח׳ פרופיית דוראן גורס ״ביום ברוא אדם ארבעת אלה נבראו״, ופי׳ כי אלה הד׳ אחים נבראו ביום ברוא אדם כי הוא המדבר בדבור החצוני מבין שאר החיים, ואפשר שרמז לאדם הראשון, כי הוא אשר הניח הלשון תחלה, ודעת הח׳ ז״ל כדעת רז״ל, שהעולם נברא בלה״ק וכשם שהעולם נברא בלה״ק כך נתנה התורה בלה״ק (ב״ר פ׳ יח).

58) אח״כ ביאר אלה האחים מצד המספר.

59) ר״ל הרביעי שהוא יו״ד, וי״ג מספר רביעי, ובקובץ ״רובע״.

60) ר״ל יש לו יתרון על אחיו הוי״ו במספר ד׳.

61) כמו השני שהוא הה״א.

62) שהוא האל״ף, פי׳ כמו שהה״א יש לו ג״כ יתרון במספר ד׳ על אחיו האל״ף.

63) ודבר זה יהי׳ לך לזכרון למצוא חידתי.

64) וי״ג ״שני תיכונים״ פי׳ הה״א והוי״ו שהם האמצעיים באותיות אהוי.

65) פי׳ הה״א והוי״ו מספרם י״א כמו האלף שהוא הראשון עם היו״ד שהוא האחרון שמספרם ג״כ י״א.

66) הח׳ ז״ל יכנה לחשבון הגימטריא בלשונות שונות כמו מספר, סוד, משקל.

67) ר״ל אותיות אהוי שמספרם כ״ב.

68) אם תשקול את הארבעה אותיות במשקל המאזנים שהוא חשבון הגימטריא.

69) שני הכפי״ן כ״ף ״בהם״, וכ״ף ״וכמו״, הם ע״ד כמונו כמוך, כעמי כעמך, ופי׳ האותיות אהוי אשר ישאו יהי׳ כמו האותיות הנשואים, והנשואים כמו אשר ישאו אותם, וכאלו נכתב הנושאים כנשואים, והנשואים כנושאים.

70) הח׳ ז״ל קורא להאותיות נשואים, מפני שהתנועות נושאים אותם.

71) וכוונתו שאותיות אהוי עולים כ״ב במספר כל אותיות א״ב שהם ג״כ כ״ב, וכן כתב הח׳ ז״ל בפי׳ (שמות ג טו) ״והנה אלה הארבעה המספרים (פי׳ אותיות אהוי הם היקרים ומספרם שנים ועשרים כמספר כל האותיות ואל תחשוב הכפולים (הם אותיות מנצפ״ך) כי הם בעצמם, רק מה שהי׳ ברוחב השיבו באורך״.

72) עתה יורה אותנו הח׳ ז״ל טעם שמות ארבעה אותיות אהוי וצורתם, ועל מה הם מרמזים בשמותם, וגם על מה הם מרמזים. בצורתם, והחל מאות האל״ף, ואמר כי האל״ף יש לו דמיון כדמות ותבנית דומה לדומה מעט לצורת האדם א כלומר אם תפשוט אותו מכפיפתו תמצא ראשו כראש האדם, ורגלו רגל ישרה כרגל האדם.

73) חלק הקו האמצעי שהוא בולט אחורי הראש יתאר אותו לזרוע, ולכן אמר וזרוע עם גויה, ולא אמר וזרוע וגויה, להורות כי הזרוע דבוק בקו האמצעי שיתאר אותו בשם גויה.

74) להאלף שהוא קדמון, וכן יאמר בס׳ צחות, והנה צורת האלף כגשם בן אדם שיש לו ראש וגוף ויד ורגל״.

75) ר״ל לאות הה״א, וי״ג, ״ושתי צורות לשני״ וכן יאמר בס׳ צחות כצורת האותיות ״דע כי כל אות יש לו צורה אחת, והטעם שהיא דבקה (פי׳ שחלקי הצורה הם דבקים זה בזה, ולכן הם צורה אחת) חוץ מהה״א שהיא שתי צורות (פי׳ כי חלקי הה״א הם נפרדים זה מזה, בעבור שהקו השמאלי באורך הוא נפרד מהקו הרחב שהוא למעלה, ומהקו הארוך בצד הימין).

76) ר״ל הוי״ו.

77) צורתו כמו אגמון, והוא כלי מתכות קטן כעין מחט כפוף כגומא שע״פ המים, וכן פי׳ הח׳ ז״ל (איוב מ כו) עה״פ ״התשים אגמון באפו״, ״ידוע כמו גומא כמנהג צדי הדגים״, וכן יאמר בס׳ צחות ״גם חכמינו אמרו כי ווי העמודים כצורת וא״ו, והנה הוא כדמות דבק״ (פי׳ הוי״ו דומה בצורתו כדמות דבק הנקרא בל״א (האקען) לתלות בו דבר) וכן כתב בס׳ (יסוד מורא שער י״א (והוי״ו) כדמות ווי העמודים ונכפל להדביק השפתים, וי״ג ״ואחיו כמו אגמון הוא״.

78) הוא היו״ד הרביעי מאותיות אהוי.

79) נכפף רגלו הקטן כחצי עיגול, וכן יאמר בס׳ השם ״ושמוהו כחצי גלגל״ ובס׳ צחות כתב ״והנה צורת היו״ד כדרך גלגל כי הוא מחבר כל אשר בתוכו, והוא מגזרת וְהַתּוֹדָה השנית (נחמי׳ יב לח) ״שתי תוֹדֹת גדולות״ (שם פ׳ לא)״, ובס׳ יסוד מורא (שער יא) ״ועוד ידוע כי גלגל הרוח והאש אחד, ג״כ גלגל המים והארץ, ומקיפים אותה שמונה גלגלים בראיות גמורות, והנה הכל עשרה, ע״כ צורת יו״ד כדמות קו עגול שהוא מקיף כל אשר בתוכו, ופי׳ קהלה, מגזרת ״והתודה השנית״ ״שתי תודת״, עכ״ל, ולבאר לך כ״ז אביא מה שכתב בעל ס׳ לוית חן ששאל מהחכם הפילוסוף מ׳ יש״ר ע״ז ומה שהשיב לו וז״ל ״ודע עוד כי התבוננתי על מאמר תמוה אשר מצאת בשער י״א, המדבר על צורת יו״ד וראיתי כי אין צורך להסגיר שום מלה בין שני חצאי עגול, גם לא למחוק שום דבר, והכל בא על נכון רק אם נתקן הלשון ככה ״ע״כ צורת יו״ד כדמות קו עגול שהוא מקיף כל אשר בתוכו״, ופי׳ קהלה, מגזרת ״והתודה השנית, שתי תודות״ והא לך פי׳ הדברים, הרב ז״ל טורח להוכיח שאות יו״ד מוכנת להורות על מספר העשרה הן מפאת צורתה הן מפאת שמה, מפאת צורתה כי היא כעין נקודה גסה ועבה ונוכל לדמות אותה הנקודה לקו עגול קטן (וכך היא באמת שאין באמצעיתה מקום פנוי ורק כי הכל מלא בדיו) וזה הקו העגול בא להורות אל הגלגל העליון שהוא מקיף כל אשר בתוכו היינו ט׳ גלגלים האחרים שכללותם עולה אל עשרה, וכן מפאת שמה, אומר הרב ז״ל (צחות שם) כי שם יו״ד בא משרש ״ידה״ שפי׳ לפעמים קיבוץ וקהילות ענינים רבים במקום אחד, ולזה אמר ופירושו קהלה, והביא ראיה מפסוק ״והתודה השנית״ האמור (בנחמי׳ יב לח) גם מפ׳ ותעמודנה שתי התודת (שם פ׳ לא) כי שם תודה הכתוב שם פירושו קבוץ מקהלת משוררים כדעת כל המפרשים (רש״י ורד״ק שרש ידה) ור״ש ן׳ מלך פי׳ כדעת חז״ל (בשבועות טו א) שהם לחמי תודה ור׳ יהודה ור׳ יונה וכן הח׳ ז״ל פי׳ לשון קהלות קהלות) א״כ יו״ד יורה על קבוץ כל עשרת הגלגלים במקום אחד״.

80) מספרו של היו״ד הוא יותר מכל שאר אותיות אהו, גם הוא סך מספר שכל המספרים הולכים על אופניו שני עשרות הם עשרים, שלשה עשרות שלשים, וכן עד עשרה עשרות שהם מאה, ועשרה מאות אלף, ועשרת אלפים רבבה, וכן עד אין סוף ע״כ יאמר, והוא בעל המון, פי׳ מספרו מספר רב.

81) פי׳ מי שרוצה להבין בחכמה מוכרח לבוא בתחלה בתוך ים המקרא שהוא ים החכמה ולרחוץ במימיה.

82) לשון הכתוב ״כי גאו המים מי שחו״ (יחז׳ מז ה), ופי׳ גדלו כ״כ עד שהי׳ מי שחייה, שלא יוכל אדם לעבור בהן, אלא א״כ ישחה עליהם, וכמו כן יאמר פה, שיהי׳ מי חכמת לב שיעור רב, לזיכוך המחשבה והרעיון.

83) פי׳ תטהרו, ציוה למעיינים לבל יחפשו דבר בהבנתה עד הטהרם, ויהי׳ שכליהם זך וצח ונקי בדעת העיר בכל זה למה שבחידה מן העומק.