מיני תרגומא על תורה · שמות · פרק 30 · פסוק 13

פרשת כי תשא שֶׁקֶל תרגומו סִלְעָא, גֵּרָה תרגומו מָעִין, בכל זה האריך הרמב״ן ויתבאר שם טעם שרבותינו קראו ללשון תורה לשון הקודש מפני שדברי תורה והנביאים וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו והנה הוא הלשון שהקב״ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו ובו נקרא בשמותיו הקדושים וכו׳ ובו ברא עולמו וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם ומלאכיו וכל צבאיו לכלם בשם נקרא מיכאל וגבריאל ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ושלמה וזולתם והרב אמר במורה הנבוכים אל תחשוב שנקרא לשונינו לשון הקודש לגאותינו או לטעותינו אבל הוא כי זה הלשון קדוש לא ימצאו שמות לאבר הבעילה וכו׳ והנה אין צורך לטעם הזה כי הדבר ברור שהלשון קודש קדשים הוא כמו שפירשתי והטעם שהזכיר על דעתי איננו אמת כי מה שיכנו ישגלנה ישכבנה יורה כי משגל שם עצם לבעילה וכו׳ ואם מפני טעמו של הרב היו קורין לו לשון נקיה כענין ששנינו עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה (סנהדרין דף ס״ח:) וכו׳ ע״ש שהאריך קצה: וראיתי בספר מסורת המסורת בלוחות שניות בהמין השביעי האריך בענין קריאות לשון הקודש ע״ש וחידוש שלא ראה ולא ידע מדברי המורה נבוכים ומדברי הרמב״ן הנ״ל. ואגב אודיעך לשון עטרת זקנים אורח חיים סימן תל״ד אות ג׳ ד״ה בלשון הקודש ותרגום אינו בכלל לשון הקודש ומקרי לשון טהור: