מיני תרגומא על תורה · שמות · פרק 30 · פסוק 19

לשון הרמב״ן וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָי וגו׳ הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרתו ליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו וכו׳ ועל דרך האמת בעבור היות ראשי האדם וסופו הידים והרגלים כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן והרגלים למטה והם בצורת האדם רמז לי׳ הספירו׳ שיהיה כל גופו ביניהם וכמו שאמר בספר היצירה וכרת לו ברית וכו׳ לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלי׳ ורחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס וכו׳ עכ״ל. ומן הטעם הזה יתבאר דבכל רחיצה כמו ורחצו רגליכם בפ׳ וירא סימן י״ח פסוק ד׳ וסימן י״ט פסוק ב׳ תרגום וְאַסְחוּ ובפרשת חיי שרה סימן כ״ד פסוק ל״ב לרחוץ רגליו תרגום לְאַסְחָאָה ודומה להן הרבה. אבל הכא בפסוק י״ח לרחצה. תרגם לְקִידוּשׁ ופסוק י״ח ורחצו תרגו׳ וִיקַדְשׁוּן ופסוק כ׳ ירחצו תרגום יִתְקַדְשׁוּן וכל זה מטעם שכתב הרמב״ן הנ״ל: (אמר המעתיק ובחומש של הרב הגאון המחבר מצאתי וז״ל בכל מקומות דכתיב ורחצו מתרגם ויסחון והכא מתרגם ויקדשון מפני שהכהן כשמקדש ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית היה מתכוין אל העשר ומתקדש בקדושתן וממשיך הברכה וכו׳ עיין בספר שולחן של ארבע ד״ה השער הרביעי:)