מיני תרגומא על תורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 16

פרשת קדושים לֹא תֵלֵךְ רָכִיל תרגום אונקלוס לָא תֵיכוּל קוּרְצִין רש״י פירש באריכות ע״ש. והרמב״ן האריך לסתור פירושו וסיים לפרש בזה״ל עיקר לשון הארמית בכאן איננו אלא לשון השמעת קול והוא מורגל בדברי חכמים ועיזא לאו אכלויי׳ מכלולי׳ ולאו גברא בעי לאכלויי (בבא בתרא דף ה׳. ושם איתא לפנינו קצת בסגנון אחר) ותי׳ קרא בגרון וכו׳ והנה הוא לשון כל משמיע קול שיודיע חפצו בלא חתוך מלות ולכן יאמר כן כצועק לעיזים הנכנסות בשדה וכו׳ ודרך הרכילים לבא ברבים או לפני המושל וינהמו בגרונם ויקרצו בעיניהם לרמוז כי שמעו דברים עד שיפצרו בהם ויגידו אותן על כן נקראים אוכלי קורצין נוהמים ברמזים ואונקלוס תרגם רכילות ענינו וכן שמו בלשון ארמית ולא חשש לפרש לשון הכתוב. וכן דרכו תמיד כי להבין הענין הוא מתכוון אבל בלשון הקודש היו קורין אותם הולכי רכיל מן אבקת רוכל רכלתך (לא מצאתי) כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן כמו שמזכירין החכמים רוכלין המחזירין בעיירות (בבא קמא דף פ״ב: עבודה זרה דף ס״א. בבא בתרא דף כ״ט: ומודה מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות) וזה טעם בעמך כי הוא הולך ברבים ולהבדיל בין שניהם הי׳ שם זה רוכל פועל ושם זה רכיל שם תואר בעצמו כמו סריס נזיר. ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב עכ״ל: