מיני תרגומא על תורה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 17

חֶסֶד הוּא תרגום אונקלוס קְלָנָא הוּא הרמב״ן כתב בזה״ל וטעם חסד הוא על דעת המפרשים חרפה כי האנשים כלם בטבעם יהיה להם בושת וכלימה בחטא המכוער הזה והוא כלשון ארמית שתרגם אונקלוס כי חרפה היא לנו (וישלח ל״ד) אֲרֵי חִסּוּדָא [וכ״כ רש״י חסד הוא לשון ארמי חרפה חסודא ומדרשו וכו׳ וקצת טעמא בעי שלא תרגם אונקלוס על מלת חסד דהכא חסודא] וכו׳ והנכון בעיני במלת חסד שהוא כמשמעו וכו׳ כי רחוק הוא אצלי להיות מלת חסד בלשון הקודש משמש בהפוכי׳ האלה הכתובים משבחים ומתפללים במלת חסד אבל חיסודא בלשון ארמית לשון אחרת וגם אותו הלשון מבדיל ביניהם זה מתורגם חסדא וזה מתורגם חיסודא וכתב רבינו חננאל כי חסד לאומים חטאת [משלי י״ד ל״ד] לשון חרפה ולפי דעתי וכו׳ כי צדקה וחסד נזכרים בפסוק ההוא והם האחים התאומים הנזכרים בכל מקום כמו רודף צדקה וחסד וכו׳ אבל פשט הכתוב על דעתי צדקה תרומם גוי כאשר יעשו וחסד לאומים חטאת כאשר לא יעשוהו או יאמר וכו׳ עכ״ל: ואני תמה באין מבין על שני גדולי הדור ר״ת והרמב״ן שלא הזכירו הפירושים הטובים שפירשו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל ור׳ אליעזר המודעי ור׳ נחוניא בן הקנה ורבן יוחנן בן זכאי הודה לפירוש ר׳ נחוניא בן הקנה דנראין דבריו מדברי כלם אפילו מדבריו של ר״י בן זכאי בעצמו כמבואר הכל בסוגיא דבבא בתרא דף יו״ד: ולכל פירושי התנאים הנזכרים ישאר מלת חסד כמשמעו בכל מקום מלשון צדקה וחסד וגם על פירוש רש״י במשלי שכתב בזה״ל צדקה תרומם גוי ישראל וחסד לאמים חטאת הם עובדי כוכבים ומזלות שגוזלים מזה ונותנים לזה עכ״ל הנה הניח מלת חסד על לשונו כמשמעו על דרך צדקה וחסד בכל מקום אבל מה שלא פי׳ רש״י הפירוש הנבחר מפי ר׳ נחוניא בן הקנה בהסכמת רבן יוחנן בן זכאי וגם הפירוש שכתב דלא כחד מכולהו תנאי צ״ע: