ושמעה קול אלה והוא עד: לפי חוקי המליצה היה ראוי לומר "והוא עד או ראה או ידע ושמע קול אלה", שכן תמצא תמיד שהתנאי או התואר הנמצא בעצם הנישא יקדם בלשון אל יתר חלקי המאמר – "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח" (ולא יאמר "והאיש אשר חדל לעשות הפסח והוא טהור"), "והאיש אשר יטמא ולא יתחטא" (ולא "אשר יתחטא והוא טמא"), "איש אשר ישחט שור או כשב..ואל פתח אהל מועד לא הביאו", וכן תמיד. ומדוע הפך כאן סדר הלשון? למדו רבותינו בספרא (ובשבועות (דף לה.)) שצריך שהתובע ייחד אותו ביחוד לעד, ופירוש ששמע קול אלה – שמֵהָאָלה(?) אומר והוא עד – שתובע אותו באמרו כי הוא עד. מה שאין כן אם היה אומר "והוא עד ושמע קול אלה" היה פירושו כל שהוא עד, אף ששמע במקרה - חייב. ועיין בערכין (דף יח.).
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 297
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd