[הערה: הקרבן אהרן פירש ש"בן הבקר" מיותר אבל כבר דרשוהו בגמ' למלתא אחריתי שצריך שישחט לשם בן בקר. עוד אומר דמלת "את" דריש אבל הספרא לא דריש מלת "את" בשום מקום, כל שאין בו זרות. ומאי טעמא של ר' שמעון התימני?]
ושחט את בן הבקר לפני ה': כל מקום שיספר המקום שבו תעשה הפעולה יציין מקום הפעולה לבד, לא מקום הפועל. למשל, "ונתנו בני אהרן..אש על המזבח וערכו עצים על האש" – לא יכוין שהפועל, והם בני אהרן, יהיה על המזבח או על האש בעת נתינתם; רק שהפעולה, והוא העריכה, תהיה על המזבח והנתינה תהיה על האש, לא העורך והנותן. ומבואר שמה שכתוב "ושחט..לפני השם" מה שכתוב "לפני השם" היינו שהפעולה, והוא השחיטה, תהיה לפני ה', לא הפועל והשוחט. ואמר בספרא (לקמן משנה יב) "וזרקו את הדם על המזבח"- ואין הזורק על המזבח; וכן במכלתא דחובה (פ"ג מי"א, וביומא דף נח) "ונתן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני השם" – מזבח קטורת הסמים לפני ה' ואין הנותן לפני השם. וזה פשוט. עד שיתפלא מאד מה שאמר ר' שמעון התימני בספרא (הובא זבחים דף לב:) שצריך שיהיה ידו של שוחט לפנים מן הנשחט. ולדעתי גם ר' שמעון התימני לא יכחיש היסוד הנזכר שכתבתי שהוא מיוסד בטבע הלשון ש"לפני השם" אינו מגביל רק הפעולה, שפעולת השחיטה לבד תהיה לפני ה'; אך שר' שמעון סובר שפעולת השחיטה אינו חתיכת הסימנים לבד רק כח האדם, ועיקר פעולת השחיטה היא כח האדם המניע, וכח הזה צריך שיהיה "לפני השם" – ובהכרח תהיה יד השוחט לפנים מן הנשחט.
ושחט את בן הבקר לפני ה': כל מקום שיספר המקום שבו תעשה הפעולה יציין מקום הפעולה לבד, לא מקום הפועל. למשל, "ונתנו בני אהרן..אש על המזבח וערכו עצים על האש" – לא יכוין שהפועל, והם בני אהרן, יהיה על המזבח או על האש בעת נתינתם; רק שהפעולה, והוא העריכה, תהיה על המזבח והנתינה תהיה על האש, לא העורך והנותן. ומבואר שמה שכתוב "ושחט..לפני השם" מה שכתוב "לפני השם" היינו שהפעולה, והוא השחיטה, תהיה לפני ה', לא הפועל והשוחט. ואמר בספרא (לקמן משנה יב) "וזרקו את הדם על המזבח"- ואין הזורק על המזבח; וכן במכלתא דחובה (פ"ג מי"א, וביומא דף נח) "ונתן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני השם" – מזבח קטורת הסמים לפני ה' ואין הנותן לפני השם. וזה פשוט. עד שיתפלא מאד מה שאמר ר' שמעון התימני בספרא (הובא זבחים דף לב:) שצריך שיהיה ידו של שוחט לפנים מן הנשחט. ולדעתי גם ר' שמעון התימני לא יכחיש היסוד הנזכר שכתבתי שהוא מיוסד בטבע הלשון ש"לפני השם" אינו מגביל רק הפעולה, שפעולת השחיטה לבד תהיה לפני ה'; אך שר' שמעון סובר שפעולת השחיטה אינו חתיכת הסימנים לבד רק כח האדם, ועיקר פעולת השחיטה היא כח האדם המניע, וכח הזה צריך שיהיה "לפני השם" – ובהכרח תהיה יד השוחט לפנים מן הנשחט.