מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 238

ושרף אותו על עצים באש: הנה מצאנו פעמים הרבה שהתורה תפסה שם הדוגמא כמו "והכה את רעהו באבן או באגרוף", "ולא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן" - שהוא לאו דוקא. ולפעמים הוא בדוקא כמו "והרים בקומצו", "והזה באצבעו". וכבר בארנו בפר' אחרי (סימן קכ) על "וכסהו בעפר" שהכל לפי ענין המדבר: שבמקום שבא לבאר בדיוק אמרינן שבא השם בדיוק; ואם רואים שלא בא בדרך הדיוק אמרינן שבא לדוגמא, וכמו שאמר ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא. והנה מה שכתוב פה "על עצים" אי אפשר לפרש שבא בדיוק – עצים דוקא, דאם כן לא יכתב "על עצים" כלל ונאמר דצריך עצי המערכה כמו שכל השריפות ששורף בפנים בעי עצי המערכה. ועל כרחנו שאמר "על עצים" להוציא שאינו צריך עצי המערכה דוקא, וממילא לא בא על צד הדיוק והמיעוט – נהפוך הוא, שבא לרבות כל עצים שיהיה וממילא אמרינן ש"עצים" לאו דוקא רק הוא הדין כל דבר שהאור נאחז בו ודולק כעצים כמו קש וגבבא. וזהו שאמרו חז"ל שיכול הואיל ונאמרה שרפה בפנים...תלמוד לומר "עצים" – לרבות כל עצים (ואם כן ממילא--) משמע "עצים" אפילו בקש וכולי. אמנם מה שכתב "ושרף באש", כי פעל שרף כולל כל המתיך את הדבר וממיקו כמו: "משרפות מים" (יהושע י״א:ח׳), "משרפות סיד" (ישעיהו, לג), "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כ״ט:כ״ב), "ונתתיך להר שרפה" (ירמיהו נ״א:כ״ה). וכן פירשו הרד"ק ור' ישעיה מה שכתוב (שמואל א ל״א:י״ב) "ויקחו את גויית שאול..וישרפו אותם שם" שהוא שריפת בשמים, וכן "ובמשרפות אבותיך ישרפו לך" הוא שריפת הגוף על ידי חנטת בשמים. ובא למעט שישרף באש, לא בשאר דברים השורפים כמו סיד ורמץ. ובפסחים (דף עה.) מקשה על ברייתא זאת מהא דאמרינן גבי בת כהן שזנתה, שממה שכתוב "באש תשרף" לרבות כל שריפות הבאות מן האש (ר"ל פתילה של אבר). ומשני, התם כתיב "באש" והדר "תשרף"; הכא כתיב "ושרף על עצים באש". רצונו לומר שתמיד הפעל או השם הבא לבסוף לבאר הוא יבאר את הקודם לו, לא בהפך. ואם כן כשאומר "באש" שמשמע דוקא באש ואמר אחר כך "תשרף" בא לבאר שגם דבר הבא מן האש. מה שאין כן כשאומר "ושרף" והדר "באש" בא שם "באש" לבאר פעל "תשרף" – רק באש, לא זולתו. ועיין באילת השחר (כלל צא, צב).